גמ' ואי אשמעינן הכא אדרבה תרוייהו מוכחי וכו'. עי' בחדושי הלכות שהקשה למה לא עביד צריכותא דלעיל אי אשמעינן הכא משום דליכא למגזר משום שניה וכו' ותירצו משום דהא נמי ידעינן מההיא דפ"ב כדאמרינן לעיל וכו' ודבריו אינם מובנים דמאי הקשה לתני הך לעיל ולא ליתני הכא הא תירצו התוספות דלעיל מוכח יותר מהך דהכא וע"כ הנראה לתרץ בהיפוך דאם עשה צריכתא זו אכתי תקשי ליתני הך דהכא ולא ליתני הך דלעיל דפ"ב דהא שפיר ידעינן מהך דהכא דגם לעיל לא שייך למיגזר כמו הכא ואדרבה ק"ו הוא דהא הא דלעיל מוכח יותר כמ"ש התוס' וע"כ צ"ל צריכותא אחרת דכאן מוכחי תרוייהו ולכן לא יכולים למילף הא דלעיל מכאן ולע"ד נראה גם ליישב קושייתו השניה הא דלא עביד צריכותא זו של תרוייהו מוכחי אח"כ גבי איסור מצוה כו' ולפ"ז מיושב דודאי במתניתא כאן יותר פשוטה סברא זו של איכא למגזר משום שניה רק כאן עביד צריכותא זו מכח ההיא דלעיל פ"ב ולכן במקום שיכול ליישב הצריכותא עם סברא זו של איכא למגזר משום שניה עבדינן ודו"ק:

[מהו דתימא כי לא אמרי' כו'. וליכא להקשות בהיפך ליתני הכא ולא ליתני התם דהוה מוקמינן דהדיוק של זו היא קאי אהיתה אחת איסור מצות דהוא מסתבר יותר דאיכא למגזור משום שניה וכו' מהר"ם יצ"ו]:

במתני' היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה וכו'. ק"ק לא ליתני ההוא דלעיל בפ"ב אחותה כשהיא יבמתה וכו' דהא תני הכא וליכא למימר דא"כ הוי אמרינן דר"ש פליג על זה וסבר אינו מתייבמת השניה אחותה דאי לא הוי שום יתור דממתניתין דלעיל עביד צריכותא הכא לעיל דא"כ הוי ליה למיתני ר' שמעון פוטר בסיפא אח"כ הבבא דהיתה אחת מהן אסורה איסור ערוה ויש ליישב ודו"ק: