גמ' יחיד ונשיא אתיא מצות כו' בסוגיא דהוריות יליף יחיד דוי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון דכתיב בפרשת ויקרא ואם נפש אחת וגו' ויש מקשי' דהיקשא דתורה אחת ל"ל לרבנן ליחיד ונשיא ליליף ליה מג"ש דמצות מצות משאר מצות כדיליף ליה לרבי וי"ל דאע"ג דאיכא התם בפ' איזהו מקומן דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש מ"מ דבר הלמד בהיקש בתחלה דהיינו צבור בע"ז דיליף ליה מהיקשא דוי"ו וחוזר ונלמד בג"ש דעיני עיני לשאר מצות שוב אינו נלמד בג"ש ליחיד ונשיא וק"ל:

תוס' בד"ה ורבנן האי כו' וי"ל דעליה דכתיב גבי אחות אשה וגבי חטאת לא מופנה כו' עכ"ל ומיהו רבי דדריש ההיא ג"ש סבר כמ"ד בפרק המפלת דג"ש דאינו מופנה כלל למדין ממנה והתלמוד דקבעי ור' האי עליה מאי עביד ליה ולא קאמר דסבר כמ"ד דאין למדין מג"ש דאינו מופנה כלל משום דאין סברא שיחלוקו רבי ורבנן בג"ש זו אם היא מקובלת אם לאו א"נ דקושטא דמילתא קאמר דרבי דריש לה לענין חטאת:

בד"ה גליון ורבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים כו' עכ"ל פי' דלית להו לרבנן דאתא האי קרא הכרת תכרת לפורק עול ומפר ברית כו' ומיהו ליכא מאן דפליג דאיכא במפר ברית בשר כרת ואגב שיטפם נקטו לישנא דקאמר רבי פורק עול ומפר ברית כו' דבמפר ברית אי נמי הוה אתי ליה האי קרא לכרת מ"מ לא הוה קשיא דליחשב בהדי ל"ו כריתות לרבנן דהא מפר ברית קום עשה הוא כדאיתא במסכת מכות וכמ"ש התוס' לעיל: