בפרש"י בד"ה וכי עייל כו' קימעא הס"ד ובד"ה אלא לר' יוחנן כו' והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח כו' עכ"ל וצ"ל לפום הך סברא דהנהו תרי בבקר דשני גזרי עצים שדינן להו אדם התמיד דנקדום להטבת ה' נרות דהכא ג' והכא ב' ונקדמיה הטבת ה' נרות לדישון מזבח הפנימי אע"ג דהכא תרי והכא תרי כי היכי דליהוי הפסק בנרות ואהא תירץ רש"י דא"כ ה"ל מעביר על המצות ולפי מה שכתבו התוס' דאין סברא דנישדי תרתי בבקר אתמיד אין מקום לקושיית רש"י ודו"ק:

בד"ה לדבר שלא כו' וא"ת מכפר עדיף אין כפרה כו' עכ"ל משום טעמא דמכפר לחוד ודאי דלא הוה לן לאקדומי כיון דהכא תרי בבקר והכא באברים ליכא אלא חדא אלא דר"ל וא"ת מכפר עדיף כו' ואמאי לא שדינן נמי בבקר אאברים דה"ל נמי תרי בבקר באברים ואהא תירץ דאין מכפר כו' כן נראה ליישב פרש"י ודו"ק:

תוס' בד"ה עבורי דרעא כו' כשהוא מניח מניח של יד כו' ובד"ה ואימא חד שדייה לדישון כו' כצ"ל: