אין עומדין מפניו לא בבית המרחץ וכו'. בגמרא מוקמא לה בבתי גואי אבל בבתי בראי עומדין מפניו. והרב לא הוצרך לבאר זה לפי שסמך אמ"ש בפ"ג מהל' קריאת שמע דחצר המרחץ והוא המקום שבני אדם עומדין בו לבושין מותר לקרות בו ק"ש וכיון שהוא מקום שראוי לקרות בו ק"ש קימה שיש בה הידור קרינן ביה ומחמת פשיטותו לא כתבו הרב ז"ל.

שלשה שהיו מהלכים בדרך וכו'. דברי הכ"מ דחוקים. ולי נראה שהרב לא פסק כרב יהודה משום דפשטא דמתני' וברייתא דלא כותיה ואשנויי לא סמכינן ועוד דאמרינן בפ' ערבי פסחים (פסחים דף קי"א ע"ב) אביי הוה שקיל ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה ואע"פ שהתוס' כתבו דמצדד אצדודי הוו נראה לו דוחק להרב לומר ועוד אמרינן נמי בריש פ' כיצד מעברין נסתלק אהרן וישב לשמאל משה וכו' אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. ועוד נ"ל שהתרצן לפום שיטתיה דמקשן השיב אבל לקושטא דמילתא מאי דקאמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור למעוטי שלא ילך לימינו של רבו אלא לשמאלו כשאינם אלא שנים הוא ורבו ובהכי לא צריכינן לאוקמתא דמצדד אצדודי והכי מוכח בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"א) גבי ההיא דאיתא התם שהמלאך נדמה לו ליעקב כתלמיד חכם ומשו"ה טפלו לימינו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור משמע להדיא כדכתיבנא ודוק.

בזמן שהרבים צריכים להם מקפצין על ראשי העם. בשלהי מצות חליצה מי שצריך לו עם קודש יפסע על ראשי עם קודש מי שאין צריך לו עם קודש איך יפסע על ראשי עם קודש.

אין מתירין אותו עד שירצה. זה העיקר כמ"ש הכ"מ דשירצה גרסינן לשון פיוס ותדע דהא לקמן כתב ואין מתירים לו עד שירצה את החכם והתם על כרחך לשון פיוס קאמר מדלא קאמר עד שירצה החכם וה"נ דכותה.

המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים וכו'. מה שיש לדקדק בזה כתבתי בפריי פרי חדש בהל' יו"ט עיי"ש.

המכשיל את העיור. כתב הר"א בהשגות כגון המכה את בנו הגדול פי' לפירושו דמדברי הרב משמע דהיכא דקעבר אלפני עיור כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח דקעבר אלפני עיור כדאיתא פ"ק דע"ז דמנדים אותו ועל זה השיג הראב"ד דהא ודאי ליתא דא"כ אכלהו לאוין נמי מנדין אלא ודאי דדוקא מכה בנו הגדול ודכותיה כגון דאיכא היתר בדבר דומיא דמכה בנו גדול ואף על פי כן איכא למיחש לתקלה כה"ג דוקא מנדין ויפה השיג ודלא כהכ"מ ודוק.