כתב ה"ה ז"ל בא על אשתו וכו' עד אבל אם בעל ושהה ולא טען וכו' ע"כ. נ"ב במהרי"ק שרש ק"ה נראה דס"ל דבבעל תליא מלתא וז"א דבירושלמי דשמעתין פליגי ר"י ור"ל וקי"ל כר"י וכ"נ מדברי ה"ה ז"ל דצריך בעל ושהה ועיין בריא"ז אבל מדברי הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' מכירה משמע דכל שנשתמש סגי: (שייך קצת לדין הנזכר) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שתתן לי מאתים זוז ובעל סתם דאמרינן אחולי אחליה לתנאיה נראה דנהי דאין הקדושין תלויין מ"מ חייבת לתת לו המאתים זוז מתורת חוב ונעשו עלה מלוה. וראיה מההיא דירושלמי שהביא הר"ן בפ' האומר בקדושין במי שקדש ע"ת וכנסה בתוך הזמן נתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין ואע"פ שלא קיים אותם בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשו עליו מלוה, וע' בטוש"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף כ"א וכ"ב. ול"נ כדברי הירושלמי דכל שכנסה הרי היא בחזקת בעולה ולא מצי לומר איני רוצה לקיים התנאי ולא בקידושין כשאר התנאים דאם אמר איני רוצה לקיים התנאי הרשות בידו דהתם ה"ט משום דאומר איני רוצה במתנה ולא בתנאי משא"כ הכא שכבר נהנה מהמתנה, הגע עצמך מי שנתן לחבירו שדה מלאה פירות ע"מ שיעשה לו דבר פלוני אם אכל הפירות מי מצי לומר אחר כך איני רוצה לקיים התנאי, ועיין בנ"י פ' מצות חליצה: