כתב הרמב"ם ז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבי רצה האב מקודשת כו'. והראב"ד ז"ל השיג עליו יע"ש. נ"ב ע' בפרק המדיר גבי הא דפריך מההיא דהריני בועליך וכו' דיש ראיה לסברת רבינו: כתב ה"ה בסוף לשונו והאומר ע"מ שלא ימחה הרי התנאי בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל והרי זה כאומר לאשה הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין שהכונה שלא תשתי יין אפילו פעם אחת לעולם ע"כ. נ"ב עיין במהריב"ל ח"א דף קמ"ה דנראה דלא זכר מזה:

כתב הרמב"ם ז"ל המקדש ע"ת כו' עד לפיכך המקדש ע"ת וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי וכו'. נ"ב היינו דוקא כשבעל שלא בפני עדים דשמא אינו רוצה למחול תנאו כדי שלא יהא לה כתובה וסבור שיתקיים התנאי אבל כל שבעל בפני עדים אמרינן נהי דאינו מוחל תנאו אבל עכשו בועל לשם קידושין כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות: בכסף משנה המקדש על תנאי וחזר וכו' עד ואם תאמר והא תנן בפ' האיש מקדש על מנת שאני עשיר ונמצא עני כהן ונמצא לוי ואם איתא דיכולה למחול אמאי אינה מקודשת ע"כ. נ"ב היינו דוקא בשאר תנאים שדעתו של אדם במתנה מעיקרא אם יקפיד בהם כשידע אבל במתנה ע"מ שאני כהן או לוי הרי הקפיד בהכי: בסוף לשון זה סיים שם ז"ל נתבטלו קידושין לאלתר שלא להנאתה התנית ע"כ. נ"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א"כ יכול הוא לבטל התנאי וכן נראה מהירושלמי גבי ע"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעיתי מטרפסא אזלא וכו'. אלא נ"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול אלא במי שהוא בעל התנאי: