מותר לחרוך שני שבלים יחד. וכת' הב"י וז"ל פלוגתא דאביי ורבא בפ' כל שעה וקי"ל כרבא דשרי עכ"ל וכ"כ הרי"ף והרא"ש אך קצת קשה דהמעיין שם בסוגיא דף מ' ע"א מסיק שם דהדר ביה אביי ומודה לרבא דכה"ג שרי דמיא מידב דייב כה"ג ולאמחמצי' ולא פליגי אלא בקליות שנתייבשו תוך הקדרה וקי"ל כרבא דשרי אף בכה"ג א"כ ה"ל לה פוסקים לכתוב האי רבותא דכה"ג שרי ובאמת בה"ג לא מייתי רק פלוגתא אחרונה וצ"ע:

והוא שלא יהיה בו מים. אע"ג דמלח ג"כ מחמץ כמבואר ר"ס תס"ב. מ"מ שאני הכא דנתבטל כיון שהוא מועט ר"ן:

גם זה אסור. אבל הא דלעיל לחרוך שבלים מותר אף לדידן כיון שהוא רק חששא בעלמא ואפי' בתוך הקדר' ג"כ מותר מה"ט כמ"ש תוספות במנחות דף נ"ד ע"ש:

שמא לא נקל' באור יפה. ודוקא בכרמל חייש הרמב"ם לזה אבל בקמח הקלוי פסק הרמב"ם בפ"ה דמותר לבשל לכתחל' ואפשר שזה ג"כ דעת רש"י בדף מ' ע"ב בהא דרבא מחי לי' קידרא בחסיסי פירש"י קמחא דאבשונא ומתורץ בזה מה שמקשים תוספות שם אכן המחבר שסיים כאן אלא מצה אפוי' וכו' מכלל דס"ל דבכל ענין אסור הקלוי וכדעת התוספוח וכ"כ בב"י בסי' תס"א בשם רבינו ירוחם אף דהרמב"ם כת' ג"כ כלשון המחבר אלא מצה אפוי' וכו' מ"מ הא כתב בפירש דקמח הקלוי שרי משא"כ בלשון המחבר וע' במ"א שכת' וז"ל וצ"ע אם נתנ' בדיעבד במאכל אם אוסרין מפני חששא זו דהא רש"י מתיר לכתחל' וכ"כ ב"י בשם הרמב"ם ומ"מ במצה שנילוש בה קמח ונאפ' ואח"כ נתנהו לתוך התבשיל יש להחמי' מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח והאור עכ"ל הנה מה שמשמע מסתימות לשונו דגם בכרמל הקלוי לדעת הרמב"ם ורש"י דמותר לכתחלה זה ודאי אינו דלא פליגי אסתמא דש"ס דאוסר וכ"כ הרמב"ם בפי' דאסור וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ואסור בדיעבד אך בקמח הקלוי כיון דלדעתייהו מותר אפילו לכתחלה אפשר לסמוך דעבד ולהתיר בהנאה או להשהותה עד אחר פסח נ"ל: