אסור לו' על שום בהמה. ומהרי"ל אוסר אפי' עוף כל שמינו טעין שחיטה וחומרא יתירה הוא שהחמיר כ"כ הב"ח והמ"א ועיין ברוקח סי' רע"ד שכ' ג"כ כדעת מהרי"ל ע"ש ולקמן סי' תע"ו וגיסי הרב בספרו א"ז כ' דאפי' בדגים וכה"ג אסור דאפשר שהקדישן לדמי מדאמר לפסח משא"כ גבי חטין דצריכין שמירה אמרינן דמנטרא לפסחא קאמר ודבריו נכונים ליזהר לכתחלה ובדעבד אם אמר בשר זה לפסח כת' הב"ח דאסור אף בהנאה (ובאמת דבריו עצמו סותרים למ"ש בי"ד סי' ה' והארכתי בזה בביאורי לטי"ד ועכשיו שנדפס ספר פר"ח ראיתי שהרגיש ג"כ בקושיא זו יע"ש) והע"ש והט"ז מתירין אף באכילה וכ"כ המ"א בשם הש"ך אך שסיים וצ"ע דהא הב"ח מביא ראיה מגמ' שאין עליו תשובה לכן נ"ל דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר עכ"ל המ"א ולע"ד כהסכמת שאר אחרונים דאין לאסור כלל בדיעבד ומה שהב"ח הביא ראיה מסוגיא דש"ס דאסור אף בדיעבד אי משום הא לא אריא דהא מסיק הש"ס שם בדף ל"ג דאליבא דר"ש דס"ל דכל שלא התנדב כדרך שהמתנדבים אין דבריו כלום אין איסור אם אמר בשר זה לפסח (וע"ש בתוס' ד"ה מפני שנראה) וא"כ כיון דקי"ל בהא הלכה כר"ש וכמו שפסק הרמב"ם פי"ו מהלכות מעשה קרבנות א"כ אין לאסור כלל בדיעבד רק חומרא בעלמא לכתחלה מחמירין ויפה השיגו האחרונים על הב"ח בזה ודוק:

בשר זה לפסח. וכ' המ"א מה שנוהגין לז' בל"א בשר זה על פסח ליכא קפידא דאם איתא שהקדישו הל"ל בשר זה לפסח עכ"ל וכן המנהג לו' כן ואין מקפידין:

זה לפסח. וכ' הרוקח סי' רפ"ג לא יאמר כמה טורח פסח בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם ומה טורח זה עכ"ל וכל הפוסקים לא הזכירו אזהרה זו גם לא ראיתי נוהגין ליזהר בזה ונ"ל דמפרשין הירושלמי דוקא על קרבן פסח אסור לו' מה העבודה הזאת לכם דנראה שמצות דאוריי' עליו לטורח. משא"כ בזמן הזה דלא קאמר רק על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין קפידא נ"ל: