Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 476
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בליל פסחים. עיין בכ"ג ובע"ש מה שהעתיקו בשם תשו' מהרי"ו ודבריהם תמוהים וגם לא מצאתי כן בדברי מהרי"ו אולי הוא טעות שנפל בדפוס וכוונתו על מ"ש לעיל סימן תע"ג ס"ק י"ז בשמו דהבשר צלוי שמביאין על השלחן זכר לפסח שאותו צלי אין אוכלין אף במקום שנהגו לאכול צלי:
אין אוכלין. וכת' המ"א אפילו צלי קדירה (ובנ"ץ מתיר בצלי קדרה) ואפילו בשלו ואח"כ צלאו צלי קדרה יש לאסור מפני מראית עין אבל צלו ואחר כך בשלו מותר: וכתב הלבוש ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צל:
שה צלי כולו. ומבואר בש"ס פרק מקום שנהגו דמי שעבר והנהיג בני דורו לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים מנדין אותו וכדשלחו לתודס אלמלא תודס אתה גוזרני עליך נידוי וכמבואר שם ומוכח בסוגיא זו שלפעמים אף מי שראוי לנדותו מותר לנשאו פנים שלא לנדותו אם הוא גדול בתורה כמו בתודס או שמטיל מלאי לשום ת"ח או אפילו גברא אלמא כדאיתא שם בש"ס (ועיין בי"ד סימן קנ"ז) וכל זה כששב מחטאו אבל כששלחו לו והתרו בו ועדיין עומד במרדו מנדין אותו בלי נשיאות פנים ולפעמים על עבירה גדולה מנדין אותו בסתר וכדאיתא במועד קטן דף י"ז גבי האי אלמא ע"ש והארכתי בכל זה בתשובתי למדינת מעהרין:
שלא יאכל אפיקומן על אכילת גסה דלא קא עביד מצוה מן המובחר אבל מ"מ בדיעבד יצא וכדאיתא בנזיר דף נ"ג לענין פסח שאכל לשם אכילה גסה נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעבד וכתבו התוס' וקשה דבפ' בתרא דיומא משמע דאכילה גסה לא שמיה אכילה ואומר ר"ת דתרי עניני אכילה גסות הם דכשנפשו קצה באכילה מרוב שובעו לא שמיה אכילה כלל והכא שאין נפשו קצה אלא שאין רעב לאכול לתיאבון עכ"ל והרוקח סימן רפ"ג כ' וז"ל כשאוכל אפיקומן לא יהיה עליו לטורח כדאמרינן בנזיר אכלו למצה לשם אכילה גסה עליו נא' ופושעים יכשלו בם (מ"ש למצה צ"ל לפסח גם מ"ש עליו נאמר ופושעים יכשלו בם לא קאי במסקנא אלא דלא קעביד מצוה מו המובחר ודוק) ואם אכיל ממש אכילה גסה לא יצא עכ"ל נראה שדעתו לחלק בענין אחר בין אכלו לשם אכילה גסה או אכילה גסה ממש וע"ל סי' תרי"ב משמע שדעת הפוסקים כדעת התוספת וע"ל סי' תע"א ס"ב מבואר דגם בליל ב' יש ליזהר לאכול לתיאבון:
שטעון שחיטה. לאפוקי דגים וביצים וכה"ג וכן הסכמת הט"ז וכן עיקר דלא כיש מחמירין וע"ל סי' תס"ט ומ"ש שם:
שליל ט"ב נקבע בליל פסח. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו וכמבואר לעיל סי' תכ"ח בסי' לקביעות המועדים א"ת ב"ש ע"ש ולפ"ז בליל שני אין צורך לאכלם אכן לטעם שני יש לאכלם גם בליל ב' וע"ל סי' תע"ג שהיו מקריבין קרבן פסח ועכשיו בטל ועוד טעם משום דביצה תרגומו בועא דבעא רחמנא לפרקינן וזה הטעם בבצים שעל הקערה וע"ל סי' תע"ג: