וקורין הזמירות של שבת. וכת' המ"א בשם הר"ם ואומרין מזמור שיר ליום השבת די"ט נמי אקרי שבת עכ"ל ועיין מ"ש בסי' תפ"ז ס"ק ד' ומ"מ אין אומרין אותו בהכנסת י"ט (כמו שנוהגין לומר בהכנסת שבת זה המזמור ביחידות בשעת קבלת שבת) רק בשחרית אומרים עם שאר מזמורים:

או רבו. או מי שגדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס כדלעיל סי' ס"ו סעיף א' לענין ק"ש וע"ש בדברי אחרונים מדין שואל בשלום והשבה בבין הפרקים שיש ליזהר וע"ש:

שגומרין בו את ההלל. וע"ל סי' תכ"ב במ"א ס"ק וי"ו מבואר דאם בא לב"ה סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואח"כ יתפלל אבל לא יאמר ההלל עם הצבור באמצע פסוקי דזמרה דכיון שגומרין את ההלל צריך לברך תחלה וסוף וכיון שאמר ב"ש וישתבח איך יברך ב' פעמים משא"כ בימים שאין גומרין ההלל אומרין ההלל בלא ברכה כיון דבלא"ה דעת הרבה פוסקים שלא לברך בשאין גומרין ההלל:

אפילו עשרה קורין כא'. הטעם אגב דחביב משום זכרון הנס יהיבי דעתייהו ושמעי אע"ג דבעלמא תרי קלא לא משתמעי (וע"ל סי' תקפ"ח הטעם בשופר) ונ"ל דמה"ט המנהג שמקדשין שנים או יותר יחד בשבת וי"ט דג"כ חביב עלייהו כיון שמזכירים שבחר בנו הקב"ה ונתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה זכרון ליציאת מצרים כנ"ל ליישב המנהג:

ואם מוסיפין בי"ט. ע"ל רפ"ב ושם כתב רמ"א דאין נוהגין להוסיף בי"ט ופה פראג המנהג להוסיף:

ומפטיר ביהושע בעת ההיא. ואנו מתחילין ויאמר יהושע אל העם התקדשו וכן הוא במחזורים עד ואין יוצא ואין בא בחומשין יש נוסחות מתחילין מן בעת ההיא כנוסחת הרא"ש והטור וי"א בסיום גם הפסוק ויהי ה' את יהושע ועיין בתשובת מהר"מ פדווא' סי' ע"ח:

ואין מזכירין גשם מכאן ואילך. פי' אחר שהחזיר הש"ץ תפלתו במוסף ואינו מזכיר גשם גם הצבור אינו מזכירין הגשם מתפלת מנחה ואילך או היחיד שאיחר תפילתו במוסף עד אחר שהתפלל הש"ץ וכן העלה במ"א: