ביום חמשים לספירת עומר. וכתבו האחרונים שמאחרין בתפלת ערבית כדי שיהיו תמימות ימי הספירה ומה שמקשה המ"א מי"ד סימן קצ"ו עיין ספרי תורת השלמים מ"ש שם ומה שמקשה עוד המ"א בשם עשרה מאמרות דכיון דביום חמישי יצאו בני ישראל ממצרים כדאי' בשבת וביום וי"ו התחילו לספור הספירה נמצא דיום החמישים הוא ביום וי"ו ולכ"ע בשבת ניתנה התורה נמצא דביום נ"א נתנה התורה ולמה עושין חג השבועות ביום החמישים ותירץ דבא לרמוז לנו שני י"ט של גליות עכ"ל תירוץ זה תמוה דא"כ יהיה יום השני עיקר הי"ט בתמי' ובני ארץ ישראל שעושין רק יום ראשון מאי איכא למימר. ועמ"ש על קושיא זו לעיל בסימן ת"ל ס"ק ב' ונ"ל מעיקרא לק"מ וכמ"ש הריב"ש סימן צ"ו שלא תלה הכתו' חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום החמשים לעומר אלא שבזמן הזה דידעינן בקביעא דירחי ולעולם ניסן מלא ואייר חסר נמצא דהשלמת חמשים יום הם ששה בסיון על כן אנו אומרין יום מתן תורתינו. וכן מבואר להדיא בפ"ק דר"ה דף וי"ו דתניא רב שמעי' עצרת פעמים חמשה בסיון פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהם מלאים ניסן ואייר חמשה. אחד מלא ואחד חסר ששה הרי להדיא כשהיו מקדשין ע"פ הראי' היו פעמים חל חג השבועות בחמשה בסיון אף שעדיין לא ניתנה התורה אליבא דכ"ע אלא בוי"ו כרבנן או בז' כר' יוסי אלא ודאי דאין נפקותא כלל בזה ועמ"ש לעיל סימן ת"ל בשם סדר עולם ודוק: עוד כתבו האחרונים שלא לישן בלילה רק לעסוק בתורה והשכר הוא גדול וכבר נתפשט המנהג הזה בעיני המון עם ללמוד יחד בעשרה ע"פ התקון ולומר קדיש וטובלין כשיאור היום ויש טובלין בערב הרגל ובבית מוח"ז הגאון לא נהגו כך ללמוד בעשרה רק כל אחד וא' לומד ביחידות כי עיקר תיקון לא תקנו רק בפני עמי הארץ שאינן יודעין ללמוד ע"כ אומרים התיקון ולענין ברכת התורה עיין במ"א וע"ל סימן מ"ו סעיף י"ב ועיין סימן רצ"ג ובכל בו סימן ע"ד כיצד עושין עם התינוק כשמחנכין אותו בחג השבועות ללמוד תורה והוא מנהג קדמונים ואל ישנה אדם מן המנהג כ"כ הרוקח וע"ש: וכתבו עוד האחרונים שיש לאסור הזיווג אם לא בליל טבילתה:

הוא חג השבועות. במהרי"ל סוף הל' שבועות כ' וז"ל מהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות שחל בא' או בב' ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין לקבל פני השכינה בי"ט חוץ לתחום אמנם העיד על רבו המובהק דלא היה מקפיד והיה מקדשה אף בי"ט במוצאי שבת עכ"ל והובא בט"ז לעיל ר"ס תכ"ו וסיים וכן עיקר לקדשה אף בי"ט ע"כ לא הביאו רמ"א עכ"ל הט"ז ושלא בהשגחה כתב בזה ונעלם ממנו מה שכת' שם בש"ע סעיף ב' בהגהת רמ"א להדיא שאין מקדשין בי"ט ועיי' בתשובת מ"ע סימן ע"ח שפסק ג"כ שאין לקדש בליל י"ט ושבת וכת' שם הטעם דעדיף כבוד שבת מלכתא וקדושת י"ט מהקבלת פני לבנה ואין מערבין שמחה בשמחה:

בראשון מן בחדש. כ' הט"ז וז"ל מה שנוהגים במדינות אלו לקרות פסוק ראשון ואחר כך מתחילין אקדמות יש לתמוה הרבה היאך רשאים להפסיק וכו' ושמעתי מקרו' שהנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך על קריאת התורה וכן ראוי לנהוג בכל הקהלות גם ביציב פתגם עד כאן לשונו: אכן בתשובת שער אפרים חלק א"ח סימן יו"ד האריך לקיים מנהג זה של ראשונים שהוא מנהג וותיקים ושאין כח ביד שום אדם לשנות המנהג ויש לו על מה שיסמוך ע"ש שהאריך וכן נהיגי פה מעולם ושנים קדמוניות ומקרוב היו רוצים לשנות המנהג בשביל דברי הט"ז ולא עלתה בידם לשנות המנהג ועמ"ש לעיל סימן תפ"ט ס"ק י"א בענין שינוי המנהגים:

מבחודש הג'. וקורין הדברות בטעם העליון ועיין במ"א שכת' בזה איזה חילוקו דעות בענין הקריאה:

ומפטיר במרכבה. ונהגו למפטיר דוקא גדול וחכם וסמך לדבר אין דורשין במעשה מרכבה אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו וכתב גיסי הרב בסא"ז ואומרים אותו בעמידה עכ"ל:

וא"א תחנון וגם אין מתענין בו. מ"א:

ונוהגין לשטוח עשבים. ואם חל ביום א' שוטחין בכניסת שבת מהרי"ל אבל המנהג ששוטחין בי"ט כ"כ המ"א ונוהגין גם כן להעמיד אילנות בבה"כ זכר שנידונו על פירות האילן. וכתבו האחרונים בשם השל"ה מה שנוהגין לחלק עשבים בבה"כ לא יחלקו עד אחר תפלת י"ח כדי שיוכל לברך דאסור להפסיק מברוך שאמר עד אחר י"ח עכ"ל ובאמת נוהגין לחלק מקודם והטעם אפשר דסומכין דבין הפרקים קי"ל שואל מפני הכבוד ומשיב לכל אדם וכ"ש שמותר לברך על הריח בין הפרקים:

בכל מקום לאכול. וכתב מהרי"ל דאסור להתענות בשבועות תענית חלום כהא דמר בריה דרבינא דיתיב בתעניתא כולי שמא היינו בתענית חלום לבד מעי"כ ופורים ושבועות משום דאי לאו האי יומא וכ"כ הב"י סימן רפ"ח וכן הסכמת המ"א לקמן סימן תר"ד ס"ק א' ודלא כע"ש שמפקפק בזה:

מאכל. וכת' הכל בו סימן נ"ב וז"ל גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג השבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמו שנאמר דבש וחלב תחת לשונך ונהגו בכל ישראל לשום בעוגה זפר"ן והטעם לפי שמשמח הלב גם נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים ונראה לומר כי נמצא המנהג זכר לשתי לחם הקרב בעצרת או מפני מזל תאומים המשמש בסיון יעכ"ל:

חלב. עיין לקמן סימן תק"ה דחלב שנחלב ביום טוב על ידי עכו"ם יש לנהוג בו איסור ואין לשנות אלא בי"ט שני יש להתירו וכן הסכמת הט"ז והמ"א לקמן דלא כמהרש"ל שהתיר וכ"פ בתשובת חוט השני סימן ל"א ובתשובת נחלת שבעה שאלה ל"ו וסיים מ"מ אם הייתי במקום שנוהגין היתר לא הייתי מוחה בידם:

ואח"כ מאכל בשר. בספרי מ"י כלל ע"ו ס"ק ה' כתבתי בשם הכל בו דיש אוכלין גבינה בסעודה של עצרת אף דליכא הפסק בשיעור ששה שעות מ"מ סומכין בשבועות לקיים המנהג וגם הוא תאב לאכול בשחרית כבר נתעכל המאכל אך יש לחצוץ שיניו גם כתבתי שם בשם זכרון משה דיש טעם להתיר בשבועות לאכול מאכל חלב ובשר בסעודה אחת ומ"מ שומר נפשו ירחק מהן וכן הסכמת האחרונים דגם בחג השבועות יש ליזהר בכל כמו בכל השנה וע"ש בי"ד סימן פ"ט:

שתי לחם. א' למאכל בשר וכן צריך להיות לו שתי מפות ובשכ"ג כתב וז"ל והמהדרים זוכין לשתי שלחנות: