גמ' וטעמא מאי משום דרב יהודה כו' נ"ב ול"נ לפרש הא דפריך מ"ט לאו אמתני' לחוד פריך אלא אף ארבי אליעזר מאחר דלא איירי באבדה א"כ רבים גזלנים נינהו ומשני כדר' יהודה דאמר מיצר כו' והטעם משום דשתיק ומחיל ומש"ה סבר רבי אליעזר מה שביררו ביררו ואין הלכה כמותו נהי דשתקי לא חשבינן הך שתיקה כמחילה מאחר שביררו מעצמן אבל במתני' שנתן להם הדרך ברצונו כ"ע מודים דהך מיצר אסור לקלקלו וחשיב מחילה ממש והא דפריך אח"כ ור"א רבי' במאי קנו ליה נהי דחשבי' שתיקותייהו דבעלים כמחילה ס"ס במה יזכו שלא יוכל זה לחזור א"נ הכי קפריך במאי קנו ליה שתאמר דשתקו הבעלים ומחלו וכי במה שביררו הדרך לעצמם לחוד מהני ומה בכך מאחר שלא החזיקו לפני הבעלים ודו"ק:

שם כאחרים ותנו דייני גולה שני גמדים ומחצה כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה רב אשי כו' איכא בינייהו ומקשי' לכולהו כיון דתקנת חכמים הוא או דין הוא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ומתמהין כו' משל אחרים הס"ד:

בד"ה במאי כו' קנו לה הס"ד:

בד"ה כדי כו' פתחון פה לבעל מדת הדין כצ"ל: