ר"ש בד"ה אמר רב ספרא כו' ממנו וא"ל כו' וכתבו לו אחר ומפיק ליה לשטרא קמא דכתבו כו' כצ"ל ונ"ב כאשר הגהתי כן מצאתי בפי' הרי"ף וכן נראה דבודאי מתחלה יראה הכתב חדש שכתבו לו ולא יראה הישן שלא ירגישו ודו"ק וגם לבסוף יראה הישן ולא יראה הכתב חדש דבלאו הכי איכא גמגום חשדא עליו ואם יראה כתב חדש יכירו בדבר ודו"ק:

בד"ה ומשני כו' וחוזר הלוקח הזה בשטר קמא וטורף בו פעם אחרת כו' כצ"ל:

מה"ד לבר מדייפקון כו' כלומר כו':

תוס' בד"ה אבל בשטר כו' וקשה לפי פי' זה ומאי לא כו' ונ"ב כל זו הג"ה הוא עד אלא דבר ברור:

בהג"ה לפי שאמר שנאבד השטר הראשון כו' כצ"ל:

בד"ה לכתוב לאידך כו' המוכר לפנינו וי"ל דבודאי אי הוה פריך על רשב"ג דאמר אין כותבין איכא למפרך הכי אבל הכא כו' מאחריות שבו היינו שבשום ענין אין כותבין אחריות אפילו הוא כו' ה"ה אם הוא לפנינו דכותבין ורבותא קמ"ל דאפי' אינו לפנינו אפ"ה כותבין לו אלא דעדיפא משני ליה כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש לבר ממאן כו' ויכתבו לו מזמן שני נ"ב ומ"מ נראה שכתוב בשובר ששטר זה נכתב תחת שטר הראשון שנכתב בזמן הראשון וכן משמע פירוש רשב"ם דאל"כ יפסיד לוקח בשובר זה כגון שאם ימצא שטרו שנאבד ודו"ק:

בא"ד בברייתא היינו דכותבין שטר מקח כו' כצ"ל:

בא"ד כדפרישית לעיל נ"ב מאחר דאיירי שלא בפניו צ"ל שכותבין מזמן ראשון אבל היכא שהמוכר לפנינו ומודה לו ליכא למיחש למידי ודו"ק: