גמ' תנן התם המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן יפה טהור על אבנים שיכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן רע טמא כצ"ל ונ"ב כך לשון המשנה לשם:

רש"י בד"ה עלו כו' רע הס"ד:

בד"ה ד' סאין זרע הס"ד:

בד"ה לכור לבית קרקע כור והוא אלף כו' ובין מרובע בין אורך כו' כצ"ל ונ"ב ושיעור המרובע פרש"י במתני' דהאומר בקדושין ע"ש:

בד"ה רשב"ג כו' כדי ניפול כו' נ"ב ונפילה זו אינו דומה לכדי נפילה דמתני' שלנו נ"ל:

בד"ה לכור זרע כו' לכור זרע למפולת כו' הד"א:

בא"ד וקא מיבעיא לן לשדה כו' נ"ב נ"ל לפ' דהבעיי' לא קאי על שיעור מדת השדה דלעולם מדת השדה של בית כור הוא לפי חשבון המשכן והיינו לפי החשבון שהיו זורעים במפולת יד וא"כ כשאמרינן לכור זרע היינו בית כור קרקע לפי מדותיה אלא דקא מבעיא ליה אי אמרינן שאותה הבית כור הוא זרוע במפולת יד או בשוורים ואם זרוע בשוורים יש בה תבואה הרבה לפי שנזרע היטב ומש"ה בעי ד' קבין לשיעור לקט אבל אם היה זרוע במפולת יד שמא לא בעי ד' קבין ומש"ה כתב הרמב"ם סתם בהלכות פאה ד' קבין לבית כור לחומרא ודו"ק (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה על אדם כו' מ"מ שלישי לא הוי כו' נ"ב פי' אפי' יטמא בגד שני בחבורים מדרבנן מ"מ בגד שלישי או האדם שהוא שלישי לו לא יטמא בחבורים טומאה חמורה אלא עושה אותו ראשון לטמא אוכלים ומשקים:

בד"ה ד' סאין לכור פי' במקום שראוי כו' נ"ב ולאפוקי מפרש"י: