תוס' בד"ה א"ר יהודה אימתי בזמן כו' דמשחק בקוביא פסול משום דאסמכתא לא קניא היינו לרבנן כו' ולהכי לא גמר ומקני דמעיקרא כי אתני אדעתא דלא יהיב ליה אסמכתא קמתני דטועה וסבור כו' דבידו לגמרי ולא גזים כי ההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא או היכא דלאו בידו כלל ואפ"ה גמיר ומקני כגון קוביא וכהאי גוונא לא הוי אסמכתא אבל היכי כו' בגט פשוט כל כי האי גוונא כו' כצ"ל:

בא"ד אלא בב"ד חשוב כו'. נ"ב פי' ג' אנשים וכן בטוח"מ בשם מהר"ם:

רש"י בד"ה אלא כל כו' דלא יניח עד דאתיא כו' כן הוא בס"א:

בד"ה וכמה בר כמה שני הוי כצ"ל:

בד"ה כבר ארבעה כו' וטפי מבר ארבעה כו'. נ"ב פי' שאז הוא בר חמש שיום אחד בשנה חשוב כו' ודו"ק אי נמי קאי על בן חורפיה ואל תשגיח בדפוס לובלין כי תלמיד טועה הגיהו שוב מצאתי להדיא באור זרוע הארוך כפרש"י שלנו: