גמ' ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבונו של עולם נסני שנ' בחנני ונסני וגו' כו' כצ"ל:

שם ומרעיבו שבע והיינו דכתיב נמחק והיינו דכתיב:

שם פיתקא לחלתא איגלייא וחזייה מיד וישלח כצ"ל:

שם אלא שאכלה פגה נ"ב ס"א שביעית:

שם פוסקין משנתן ואומרים לו דוד הבא על אשת איש כצ"ל:

שם אמר רב יהודה אמר רב אפי' בשעת חליו כו' ואמר רב יהודה אמר רב כו'. מאי טעמא קנסיבת יפת תואר כו' אז איתם שלא יכתוב כו' על אחת כמה וכמה ונקתי כו'. קבל עלך יסורין קבל עליה אמר רב יהודה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מתקדשת כו' טומאתה ולא בא עליה כו' כצ"ל:

בד"ה שאכלה פגה כו'. נ"ב ולפי פירושו הוה ליה למימר אלא שאכל פגי כי דוחק לומר שאכל אותן פגי שאין הלשון מובן כן ועוד הערוך כתב בפירוש פגי וזה לשונו שאכלה פגי כלומר באה אצלו קודם הזמן שנתבשלה באיסורא על כרחך משמע להדיא שתולה הענין בדידה ותימה הלא היא באונס נלקחה כמו שכתבו התוס' בסוף פרק במה בהמה וא"כ הוה ליה למימר שאכל פגי ר"ל שבא אליה קודם הזמן כו' ומרגלה בפומא דאינשי לפרש דאכלה פגי ר"ל שמיהרה לינשא לאוריה גם זו לא יתכן שהרי לכל היותר בת ח' שנה היתה בפ' סורר ומורה ואם כן בעל כרחך קטנה היא ונשואי' לא נשואין אלא שהשיא אותה אביה ואם כן הוה ליה למימר שהאכילוה פגי גם לכל הפירושים קשה לפי מה שמצאתי כתוב בס"א להדיא שאכלה פגי שביעית על כן נראה לפרש בדרך זה ראויה היתה כו' אלא שחטא קטן בא לידה וגרם הקלקול שתנשא מקודם לאוריה וכמו שמצינו במדרש משל לשתי נשים אחת קלקלה ואחת אכלה פגי וק"ל:

בד"ה נאספו כו' בעלי מומין כו' כצ"ל:

בד"ה באנחתי כו' בכל לילה מטתי כו' קרי ליה הס"ד והד"א:

בד"ה סוחר כותי כו' על דמים מועטים. נ"ב פירוש שיקנו ממנו:

בד"ה נסתרות של צנעה הס"ד:

בד"ה הכי גרסינן חכמי הדור הס"ד: