גמ' דבר שאין מתכוין אסור כו'. נ"ב פי' מן התורה ומה שאמרי' דר' יהודה אינו אוסר דבר שאינו מתכוין אלא מדרבנן היינו באיסורי שבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים אוסר דבר שאין מתכוין אף מן התורה כן פי' התוס' להדיא בפ' כירה ע"ש:

שם לא דחו שבת דליכא כרת אבל פסח כו'. נ"ב אמאי לא קאמר דקמ"ל גבי פסח אע"ג דהרכבתו והבאתו כולהו שבותים נינהו ואפ"ה אוסר וכדמוכח להדיא בסוף המוצא תפילין ע"ש:

רש"י בד"ה ואביי כו' דסברא האי בשר כו' והד"א:

בד"ה דאתיא בק"ו כו' שבת שנדחית כו'. נ"ב מה שמקשים העולם רבא ארבא דלעיל דס"ל צרעת קילא והא דדחי עבודה משום דלא חזי ליה כבר הקשו התוס' עליו בפרק במה מדליקין (שבת דף כ"ה:)

בד"ה מילה שלא בזמנה כו':

בד"ה גבי פסח כו' לעשות מע"ש כגון כו' כצ"ל:

בד"ה ומוצצין אלא ע"י החבורה כצ"ל: