רש"י בד"ה חמרא דאכפא חמור שנושאין אותו בכתפים הלצנים כו' כצ"ל:

בד"ה קשרי פואה גרנצ"א קושרים כו' כצ"ל:

בד"ה דרב הונא כו' רבו וכן כו' חייא ורבי כו' הד"א:

בד"ה מתני' כו' שמועות דאיירי בקטנים היה כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

בד"ה תרווייהו געגועים ולפופי כצ"ל:

בד"ה בשמא כו' בן פלונית. נ"ב דוקא נקט פלוני בן פלונית שבני אדם מכירין האשה שהיא אם הולד יותר מאביו כך שמעתי:

בד"ה ולימא ליה לשומשמנא הס"ד:

גמ' וירא מלאך ה' אליו וגו' ויאמר משה וגו' ולמחר לימא וירא ה' כי סר לראות ולמחר ויאמר אל תקרב הלום כו' כצ"ל:

שם ובמסמר מן הצלוב כו'. נ"ב פי' מן ען צלוב עיין בערוך:

שם דעבדי לזירפא:

נ"ב והרמב"ם פי' שהוא מועיל לקדחת שלישית ע"ד סגולה ע"ש:

שם סוקרו בסיקרא וטוענו כו' כתריס שייא שייא כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה לאישתא תלתא כו' שחפת שלישית כו'. נ"ב והוא שאנו קוראין קדחת רביעית:

בד"ה כולהו אית כו' דרכי אמורי אלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בני מלכים כו' דילמא מיפסק ואתי כו' כל אדם דקתני במתני' בין קטנים עשירים בין קטנים עניים וכר' שמעון ר' זירא אומר בזוג שבכסותו ומהו כל אדם דקתני במתני' בין גדולים בין קטנים ומתני' פליגא כו' שבצוארו אלא כאן בגדולים כו' דאי מיפסיק אתי לאתויי כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):

בא"ד יש לדקדק אמאי נקט בני מלכים. נ"ב פי' מאי חילוק יש ביניהם שצריך אח"כ לרבות כל אדם משום שכל ישראל בני מלכים הם אפילו לא יהיו בני מלכים מאי אסור איכא בקטנים ודו"ק:

בא"ד אבל בני מלכים לא מחייכי א"כ אפי' כו' כצ"ל: