גמרא ל"א מני אילימא מונבז פשיטא כו' עד תיובתא. נ"ב אין זה לשון התלמוד אלא שרש"י מצא בספרים גירסא זו וק"ל:

שם ואמר אביי כו' כדי פרנסתו בר מההוא יומא וההוא יומא לימות לעביד מאתמול כו' בחמשא בשבתא נפיק כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא מני כו' בשבועות בפרק ג' כו'. נ"ב וכלשון אחר שפירש בקונטרס מוכח בשבועות פרק ג':