גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דבי וייאדן כו' שנותנין על הסוס כו' עד סוף הדיבור נמחק ונ"ב בכל ספרי רש"י אינו וא"א לפירושו דפירש לעיל משרבטו כו' לפי שהן נשמטין מתחתיהם כו' ובעופות הציידים כגון נץ ומינו להיפוך מוכנים לעוף ומקילין עצמם וק"ל אלא הוא בע"כ פי' דקאי אעופות חיין הניצודין אף שהן קשורין מ"מ אינן כפותים או מושיבין אותן בכלוב של עופות על הסוס ופי' זה הוא פי' ר"ת והוא פי' משרבטי נפשייהו הוא דרך טבע שלהם אפילו אין רוצה להשמט ודו"ק:

בא"ד נץ ומינו לצוד שאר עופות ומשרבטי נפשייהו אף דלא קשירי כצ"ל (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה אבל אדם כו' בסה"ד דחי נושא את עצמו ושמא בפרק נוטל איירי בתינוק בן יומו כצ"ל והס"ד:

בד"ה ר"ש כו' דלא בעי גבי מר כו' וספר תורה כדי להגיה לא הוי כו' כצ"ל:

בא"ד קשה מסותר על מנת לבנות כו'. נ"ב ולעיל בשמעתין דחס על הפתילה פירשו התוס' בענין אחר ע"ש: