סעיף א' כשבאבע"ח לטרוף נ"ב עיין בש"ך מה שכתב דין חדש שדאקני אף אם כתב לה לא מהני לכתובת אשה וכו'. לפענ"ד במחכת"ה נעלם ממנו ב' הגהות רמ"א באהע"ז סימן צ' שכתב הדין בסוף סימן אשה שסילקה כחה מנכסי בעלה קודם שקנאן ואח"כ קנאן אינה יכולה לטרוף מהן דסילוק מהני קודם שב"ל וכו'. ואי נימא כמ"ש הש"ך אם כן מה אריא סילוק אפי' לא סילוק נמי שהרי דאקני הוא ואינו משתעבד כלל. ועוד לעיל כתב הרמ"א הדין בישראל שהיה לו משכון קרקע מן הכותי וכו'. ולפי דברי הש"ך הרי דאקני הוא ואין יכולה לטרוף כלל בכל הנכסים של דאקני וצ"ע ודו"ק: הנה מקור דין זה בש"ס פ"ק דב"מ דט"ו ומבואר שם בסוגיא דרב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לי שבח אין לו ומבעיא שם פירש לו את השבח מהו וכו'. וקשה לי לשיטת התוספת שם דס"ל לשמואל דבמכר הוי אחריות לאו ט"ס מ"מ בגזלה מודה דהוי ט"ס מכח דהוי רק בהלואה קשה למה מבעיא ליה בפירש לו את השבח ה"ל למבעיא אפילו בלא פירש לו את השבח רק דפירש לו באחריות נמי הוי מצי למבעיא כן די"ל אולי דוקא בלא פירש לו אחריות בזה י"ל לדשמואל דהוי כרבית מכח ממ"נ דאם לא הוי הלואה א"כ לא הוי אחריות ט"ס ולמה יחזיר עליו ובע"כ מוכח לומר מכח דהוי כהלואה ולכך חוזר עליו ואם כן אם רק בתורת הלואה אתי עלה אם כן שוב אם יגבה השבח הוי מחזי כרבית והוו תרתי דסתרי אהדדי אבל בפירש לו אחריות דאז אף בבע"ח כשגובה חוזר עליו וא"צ לבא לטעם בהלואה לכך ל"ח כרבית או דילמא בכל ענין חיישינן והו"ל למבעיא כן וצ"ע ודוק: