סעיף א' לוהשמכר נכסיו לשנים. נ"ב עיין בש"ך סק"ב מה שהשיג על הב"ח ולדעתי צדקו דברי הב"ח דע"כ לא אמרינן דאם טרפו בע"ח מוקדם אינו חוזר עליו רק אם לא הוי להמוקדם אפותיקי. אבל אם הוי להמוקדם אפותיקי ובפרט אפותיקי מפורש א"כ זה דומה לנמצא שדה שאינ' שלו דחוזר עליו ואף דהטעם של טרפו בע"ח מוקדם מכח דיכול לסלקו בדברים אחרים ובאפותיקי מפורש ג"כ יכול לסלקו. מ"מ אינו דומה דבשלמא בסתם בע"ח כיון דיכול לסלקו אף בקרקעות אחרים לכך לא הוי כטעות מעיקרא. אבל באפותיקי כיון דא"י לסלקו רק במעות ומטלטלין מי יודע אם יהיה לו מעות אז או מטלטלין לכך נחשב כאין הדבר בידו לסלקו והוי כטעות מעיקרא. ועוד אף דיכול לסלקו מ"מ כיון דאזלינן בתר אומדנא אנן סהדי אם ידע בע"ח השני דעשה לראשון אפותיקי מפורש ואמר לו לא יהי' לך פרעון אלא מזה דגם להשני אמר כן על שדה זו עצמה בכה"ג ניכר ערמתו שרוצה להפקיע בחנם חובו. ובשלמא בלא עשאו אפותיקי מפורש לראשון שפיר י"ל דאף אם היה יודע הבע"ח שחייב לאחר מקודם מ"מ היה מסכים לקבל אפותיקי זה כיון דאינו ניכר הערמה אולי דעתו לסלק למוקדם ממקום אחר ולו יסלק בזה ולא ניכר הערמה. וגם בזה כיון דלא דקדק הבע"ח לחקור אם חייב לאחר תחלה דמי יודע לכמה בני אדם הוא חייב והו"ל לאסוקי אדעתא ולא לקבלו ומדקבלו אמרינן דגמר והסכים אף שחייב לאחר לקבלו באפותיקי וסומך שיסלק לאחר בדברים אחרים. אבל באם עשאו לראשון אפותיקי מפורש וגם להשני בזה ניכר הערמה שעוש' שרוצ' להפקיע בשדה זו כל חובותיו וניכר שרוצ' להערים להשני והפסידו בחנם חובו בודאי אם ידע לא היה מסכים הבע"ח כן רק דלא חש לכך דאפותיקי מלתא דלא שכיח הוא ובפרט לעשות ערמה בכוונה ולא הו"ל לחוש לכך שיעשה במזיד להיות רשע ובודאי אם ידע לא היה מקבל לכך אנן סהדי דהוי טעות התנאי מעיקרא וצריך להחזיר לו מעותיו ומה דנקטו הפוסקים הדין בנמצאת שאינה שלו. י"ל אדרבא זה הוי רבותא דבזה לא ניכר הערמה כ"כ דיש לומר כיון דגזלה תחלה והיה ידו תקיפה סבר שלא יחוזר הנגזל לטרפו ממנו. או שסבר שקנהו מהנגזל להעמידו בידו וקמ"ל דמ"מ דהוי טעות ומכ"ש הכא דהוא מדעתו עשה ערמה זו להתנות עם זה כן ועם זה כן שלא יהיה להם פרעון רק מזה ודאי הוי טעות וערמה עשה והוי טעות ממש ודוק היטב בזה: