Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 129
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' בהגה ואםאמר הלוה פרעתיך והוא מע"פ נשבע הלוה היסת ונפטר הוא וערב וכו'. נ"ב ע' בסמ"ע דבקבלן אינו פטור. ונסתפקתי בטוען הלוה א"י אם פרעתיך מה דינו. ונ"ל לפשוט ספק זה ממ"ש לקמן סי"ב דה"ה אם מת הלוה אינו נפרע מן הערב א"כ מוכח דגם בא"י אם פרעתיך הוי כו' ופטור הערב אבל הקבלן חייב כה"ג. והטעם נראה דבערב כיון דאינו חייב עד שיתבע הלוה א"כ נהי דבנתחייב הלוה נתחייב הערב למפרע מ"מ אם הוי ספק אם פרע הלוה הוה לגבי הערב א"י אם נתחייבתי לך דדילמא לא נתחייב הלוה כעת ונפטר הערב למפרע לכך נהי דלגבי הלוה הוה א"י אם פרעתיך אבל לגבי הערב הוי כא"י אם נתחייבתי לך ופטור אבל בקבלן כיון דאיהו נשתעבד בפ"ע ויכול לתבעו מיד א"כ הוי דאי נתחייב וספק אם פרעו הלוה ונפטר זה הוי גם לגבי הערב א"י אם פרעתיך וחייב לשלם. ובזה יונח לי לפרש דברי המדרש תנחומא סוף פ' ויגש. ויגש אליו יהוד' ילמדנו רבינו איזה ערב שהוא חייב לשלם כך שנו רבותינו ר"ש בן ננס אומר איזהו ערב שהוא חייב לשלם הלוהו ואני נותן לך ונשא ונתן ביד הערב חייב ומי היה הערב זה יהודה שאמר תנה אותו על ידי וכו' ומי עמד כנגדו הערב ויגש אליו יהודה עכ"ל והוא תמוה. וכבר הארכנו בחידושינו לבאר זה וכעת נראה כך דהמדרש בא ליישב קו' העולם למה תחלה אמר יהודה הנני לעבדים לאדוני גם אנחנו וכו' ולא חשש על הערבות ואח"כ כשאמר להם יוסף ואתם עלו לשלום עמד כנגדו עבור הערבות. ולזה מפרש המדרש כך דהנה השבטים בעצמם היו מסופקים אם יוסף עשה זה בעלילה או אם ח"ו אמת שגנב הגביע דהרי האדם יראה לעינים וכו' והרי יש במדרש שהכהו בין כתפיו ואמרו לו גנבתא בר גנבתא הרי דחששו שהוא אמת. והנה יהודה מה שהוא ערב היינו על האונס אבל לא שיגנוב בנימין ברצון ובמזיד וא"כ כיון דעכ"פ ספק הוי אם הוי במזיד או עלילה א"כ אם הוה יהודה סתם ערב הי' פטור מספק אך כיון דהוה ערב קבלן חייב בספק ג"כ. ומיהו היכי דאיכא רגלים לדבר פטור גם הקבלן כמ"ש הסמ"ע סקכ"ג ומוכח כן בסעיף ט"ז ולפ"ז הי' מוכרח דבנימן עשה כן ברצון. דאם הי' עלילה למה עשה כן על בנימן ולא על שאר השבטי' בע"כ מוכח דבנימן עשה זה ברצון. וכיון דאיכא הוכחה גם הקבלן פטור. אך י"ל דמזה אין ראי' מדוע העליל דוקא על בנימן. די"ל כיון דהי' יפ"ת גדול חשק להיות לו לעבד ועיין במדרש שכתב כן שאמרו אחיו מפני שהוא יפ"ת חשק בו יוסף לזנות וא"כ שוב ליכא רגל"ד והוי רק כספק בעלמא וחייב הקבלן. אך הרי י"ל כיון דיש במדרש פ' מקץ דעשרה שנמצ' הגנבה באחד כולן נתפסין וא"כ אם הוי מעליל על אחד מן השאר נמי היו כולן נתפסין והי' גם בנימן עמהם ולמה הוצרך להעליל עליו הי' לו להעליל על הגדולים וממילא יהי' נתפס בנימן עמהם. א"ו ניכר הדברים שהי' במזיד ופטור יהודה. ולכך תחלה כשאמר יהוד' הננו עבדים לאדוני גם אנחנו וכו' לא חשש יהודא על הערבות דאמר כיון דיש רגל"ד שהוא אמת מדלא עשה עלילה זו על שאר השבטים. לכך נפטר מן הערבות. אך כיון שאמר יוסף חלילה לי מעשות זאת. א"כ אומר שאין דינם כן במצרים להיות כולם נתפסים ואינו יכול יוסף לתפוס כולם. וכיון דאין הדין שלהם כן אין ראי' דלא הוי בעלילה די"ל דעליל' הוא ובבנימין חפץ יותר וליקח י' א"י כיון דאצלם לא הוי הדין כך. ולכך ויגש יהודא כי מעתה נוגע לו וז"ש המדרש תנחומא דקמ"ל דאם הוי יהודא סתם ערב הי' פטור מספק. וא"כ קשה מה נשתנה לערער עכשיו יותר מתחלה לכך אמר איזה חייב לשלם כלומר מיד בלי תביעת הלוה תחלה לכך אמר אם אמר הלוהו ואני נותן ומי הי' ערב כזה יהודא לכך חייב אף מספק. לכך מתחלה לא ערער רק עתה וכנ"ל ודו"ק היטב וא"ש: תם ונשלםהגהות וחידושים חכמת שלמהעל חלק ראשון מטוש"ע חו"מ יום ה' לסדר כי ישוב ד' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. אךאלול תרמ"א לפ"ק: הפעםאודה את ד' כי זכיתי לבא עד הלום לגמור ח"ר בעזה"י. ואם אמנם כי הצרכתי להשמיט כמה ענינים יקרי' יען כי חזקו עלי דברי המדפיס לקצר במקום שאמרו להאריך. אעפ"כ גם בזה המעט אשר הבאתי ישבעו ויתענגו כל חכמי לב ודורשי תורה ותופסי תושיה ויהי נועם ד' עלי ומעשה ידי יכונן שאוכל להדפיס בקרב כל ספריו הקדושים הרחבים והעמיקים מני ים. אז תמלא הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים. אמן ואמן: