Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 183
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'.**הנה ראיתי בנ"מ סימן זה שהעלה דשליח או שותף אם פשעו ולא קנו חייבין לשלם אף הריוח אם היה משוך השער יעו"ש. ולפענ"ד לא דק בזה דכוונת הש"ס כך הוא כיון דעיקר קושייתו הוי למה לא תקנו חז"ל לכתוב כך או להיות כאילו נכתב ומשני כך דהתם הוי בידו לכך כיון דשכיח הוא לכך במילתא דשכיח תקנו חז"ל כן אבל זה אין בידו וכיון דעכ"פ הרוב אין בידו לכך לא תקנו שוב אף אם לפעמים הוי בידו. אין חילוק כיון דלא תקנו לא תקנו ועיין כיוצא בזה פירוש הש"ך בסי' סמ"ך כיון דעשאוהו כאילו לא נכתב הוו כאילו לא נכתב כלל אף במקום דל"ש תק"ה יעו"ש. כן ה"נ בזה. ועוד נראה יותר כיון דדרך הסחורה הוי כך אם יש לו שער קבוע לשער הזול הוי הריוח לא שכיח כיון דהשער משוך ולהיפוך אם אין שער הזול קבוע רק שהוזל דרך מקרה אז הוי הריוח שכיח כיון דהוי רק עפ"י מקרה סופו להתייקר. אך אז א"כ שוב הוזל לא שכיח ולכך זה הוי כוונת הש"ס דגבי אם אוביר ולא אעבוד הוי שניהם בידו הן הזרוע לזרוע עכשיו הן הריוח שיהיו אח"כ כי יגדל אבל גבי קניית הסחורה ממ"נ ותבואה ממ"נ אם הוי תרעא דמשיך הוי הזול שכיח אז אין הריוח שכיח. ואם הוי הזול רק במקרה הוי הריוח שכיח אז אין הזול שכיח והמעשה דשם הי' בזול דהוי הזול ל"ש. נקט הש"ס האמת כפי מה שהיה שם וה"ה נמי להיפך לכך העיקר דאין שותף ושליח חייבין במניעת ריוח כיון דלא תיקן כן לא הוי כאלו נכתב זולתי אם נתחייב כן בפירוש אז כל תנאי שבממון קיים כנלפע"ד נכון לדינא:
**סעיף ב'**הנותן מעות לחברו. נ"ב עיין בש"ך סק"ב מ"ש כדברי רבינו ירוחם. והנה הגיע לידי ספר מחנה אפרים וראיתי בו בהל' שלוחין סי' י"ח שהאריך בזה והראה בקיאתו להביא ראיות מן הש"ס ומן הירושלמי לכאן ולכאן. והנה בקיצור אני אומר להכריע עפ"י מ"ש בחידושי בילדותי בסוגיא דשליחות והוא דהנה יש ב' עניני שליחות. יש שליחות דהשליח מקנה כחו למשלח והוי ידו יד המשלח או להיפוך דהמשלח מקנה כחו לשליח ונעשה השליח כאילו הוא הי' המשלח והנה הנ"מ יהי' בזה דין רבינו ירוחם הנ"ל דאם השליח מקנה כמו למשלח וא"כ אף שהוא שמעון הוי כאילו היה ראובן והרי לא הודיעו לבעל המוכר שהוא ראובן והמוכר סובר שהוא ברשות עצמו ולא הקנה רק לו ולא למשלמו ולא קנה אבל אם המשלח הקנה כחו לשליח וא"כ סוף סוף השליח הוא עצמו שבתחלה רק שהוא קנה גם כח המשלח והרי עכ"פ לעצמו הקנה לי המוכר וממילא קנה המשלח. וממילא לא סתרו הש"ס דגיטין פ"ה גם פדו לכם מע"ב להירושלמי שהביא המח"א דבש"ס מיירי בת"ח שידע לאקנויי ובפרט דמיירי בקטנים והרי אין להם דעת להקנות עצמו למשלח רק אדרבה המשלח מקנה כחו להם ונעשו הם כמשלח לכך מהני פדייתם להקנות לו אבל הירושלמי מיירי להדיא בע"ה שאמר לחבר והנה הע"ה לא ידע לאקנויי כחו לשליח וכעין דאמרי' בפ"ב דגיטין אשה לא ידעה לאקנויי א"כ בזה הוי האמת כן דע"ה לא ידע לאקנויי בסתמא והחבר מקנה כחו למשלח וא"כ בזה שפיר נ"ק המשלח כיון דלא הודיעו לבעל המעות וי"ל דגם החולקי' מודים לזה רק מ"ש דלא קי"ל כהך תירוצא והיינו דהרי התוס' הקשו ד"ה שאני חיטין וחיטין דהקשו למה איצטריך לאתווי ממקום אחר ממקומו משמע כו'. ולפי הנ"ל א"ש דמברייתא הנ"ל לא הוי משמע רק אם המשלח עשאו שליח לקנות בזה י"ל כיון דודאי עשאו באופן המועיל הוי כוונתו שמקנה כחו בשליח לכך קנה המשלח אבל הך משנה דתנן באין לו כסות אשתו ובניו בזה אם הוא קנה אותם שלא מדעתם כלל א"כ ל"ש לומר דהם הקנו לו כחו רק להיפוך הוא יכול להקנות להם כחו דזכין לאדם שלא בפניו. מזה מוכח דאף בכה"ג קונה המשלח דאל"כ כיון דקיי"ל חזקה מה שביד האדם הוא שלו. א"כ נימא כיון דכסות אשתו ובניו הוי ברשותו הוי מן הסתם שלו ומן הסתם קנה להם שלא בשליחותן והוי שלו ובע"כ בכה"ג נמי קנו הם והרי זה ראינו דהוי כסות אשתו ובניו ומזה מוכח דאף בכה"ג קנה המשלח. ובזה חולקים הרא"ש ורבינו ירוחם די"ל בזה ל"ק המשלח אבל היכי דעשאו שליח מודים דקנה המשלח והסוברים דל"ק מיירי דקנה השליח מדעתי' דנפשי' עבור השני או במשלח ע"ה שלא ידע הדין אבל באם עשאו שליח והוא צורבא מרבנן מודו דקנה. ומזה מיירי הפוסקים דס"ל קנה המשלח. ויתיישבו בזה שני הדעות ואף אם הם לא כוונו לכך. עכ"פ לדינא נראה להכריע כך. והוא מילתא דסברא בעזה"י ודו"ק: