ס"אנ"ב נשאלתי מאחד. ותוכן שאלתו יובן מתוך התשובה ידע רו"מ דהמנהג עתה בכל המקומות דת"כ הנקרא האנדשלאג עם אדרוף קונה קנין גמור ולא מבעיא לפי דעת הקונים שאומרים שיש להם עדים שהיה להם האנדשלאג ג"כ אך אף בל"ז נראה דאם כתבו שלום צעטיל הנהוג בין הסוחרים זה ודאי הוי כמו סטומתא וקונה עם אדרוף דלא גרע שלום צעטיל מכל מנהג הסוחרים ואף דמטלטלין לאו בני שטרי נינהו מ"מ מצד המנהג קונה כמו האנדשלאג. ומה שאחד מתעקש שרב אחד פסק להיפך הבל יפצה פיהו. חדא שאין ביד רב אחד לעשות מנהג והוא לגרמי' הוא דעביד כן וגדולה מזו כתבתי לק' סטאניסלאב ברב אחד שהיה מחמיר בכמה חומרות בטריפות ואח"כ הלך לעולמו. וכתבתי שאין חייבין לנהוג כן לעולם. דלא שייך מנהג ברב אחד ומכש"כ בדיני ממונות שבין אדם לחברו. שאין ביד אחד לעשות מנהג לעצמו להרע לזה ולהטיב לזה גם בקהלות קטנות ל"ש מנהג ואין דרך לסחור שם הרבה והם נגררין אחרי מקומות הגדולות אשר סביבותיהן כדמוכח בכמה דוכתא. ועיין בחו"מ סי' של"א דמנהג הוי מה שנהג ג"פ ולא פ"א ובכל מקומות הגדולות המנהג שקונה קנין גמור ולו יהא דהוי ספק הנה מדין תורה מעות קונה רק שחז"ל תקנו שאינו קונה וכיון דהוי מנהג הסוחרים לקנות הדר אוקמיהו אדאורייתא ונעשה כשל תורה וא"כ הוי רק ספק אם שייך בזה תקחז"ל או לא הוי ספק ותקנה ואוקמיהו אדינא אפי' להוציא ממון כמש"כ בקצוה"ח סי' שס"ב בשם הה"מ בהלכות גזילה ואף דהוא כתב דרק בתפס אח"כ ולא בתפס מעיקרא עיין בב"ש באהע"ז סי' קי"ח מוכח דאף בתפיס מעיקרא הדין כך וכמ"ש בתשובה אחרת ובגליון הקצוה"ח. וא"כ ה"נ בזה וזה אני כותב לרווחא דמילתא. אבל מדינא בלא"ה המנהג שקונה בזה בכל המקומות וזה ברור ופשוט ואף דנתן רק מקצת מעות מ"מ הרי מפורש בסי' ק"צ סי"א בערבוני וקנין קונין הכל. וזה ודאי הוי מנהג בסוחרים דדעתם שע"י דראהן יקנו הכל והרי חייב מי שפרע על הכל. ובע"כ דדעתו אכולה וא"כ ה"נ לענין לקנות קנין ממש והוי סתמא כפירושו והדר לדין תורה והוי ספק בתקנה ואוקמוהו אדינא דקונה וז"ב ונכון לפענ"ד ודו"ק היטב: