סעיף זמכר לו סתם ואמר לו הלוקח מדעתו וכו'. נ"ב הנה בב"י בשם הריטב"א בסי' זה בתחלתו מבואר דבעינן שיבואו בעצמו אבל נתינת בניו לא מהני. ועיין בתשובתי שכתבתי לק' בוטשאיטש סי' ש"ל שם העלתי דהיינו דוקא אם התנה כן הלוקח מדעתו אבל אם התנה המוכר עמו כן אז מהני נתינת בניו עיי"ש מה שכתבתי ראי' לזה ודו"ק:

סעיף ט"ז בהג"הויש מקומות שנהגו לכתוב ב' שטרות וכו' נ"ב הרמ"א קיצר כאן בזה ומקורו מבואר באהע"ז סי' נ' וכן ציין בבאר הגולה דכן כתב המחבר שם. ושם מפורש דהיינו דוקא שיתנו שאם לא יעבור מוחל לו החוב משמע דבעינן שהחיוב יחול מיד רק אם יקיים כן מוחל לו. אבל אם לא משליש שטר סתם דאז יתכן להיות דהוי כוונתו שאם לא יקיים יחול החוב והדר הו"ל אסמכתא לכך בעינן שהחוב יחול בלי תנאי רק אם יקיים מוחל לו. וגם זה נראה דאף אם כן הוא שמתנה עמו שמוחל לו מ"מ בעינן שישליש גם זה שכנגדו כן ואז תרתי טעמי יחד הוי דהרי בלא"ה יש דעה לעיל דבכה"ג לא הוי אסמכתא דאגב דבעי למקני גמר ומקנה לכך נהי דחולקי' מ"מ בהשלישו שטרות מודים דמהני. אבל אם רק אחד השליש כן נראה אף באם עשה כנ"ל הוי אסמכתא. ומכש"כ באם השני לא השליש שט"ח רק מעות או חפץ וא"כ ודאי זה לא נתחייב רק ע"ד שסבר דגם השני אם יעבור כן ישלם כי לא היה בקי בדינא אסמכתא. וא"כ כיון דבאמת השני אף אם יחזור פטור לכך גם הוא אדעתא דהכי לא נתחייב ופטור כן נלפענ"ד בזה ודו"ק:

סעיף יטנדר ושבועה ות"כ מהני אפילו באסמכתא וכו'. נ"ב אף שהמחבר פוסק כן בפשיטות לדעתי אין זה מוכרח להמעיין בש"ס דסנהדרין דכ"ה ע"א במה דקאמר שם הש"ס ההוא ר' יהודא שאמר משום ר"ט הוא הוא דאמר לעולם אין אחד מהם נזיר דלא נתנה נזירות אלא להפלאה והמעיין שם בפרש"י מוכח דס"ל דאף בנזירות שייך אסמכתא ונזירות ונדרים דינם שוה. וה"ה לת"כ ושבועה. וכן לדעת הרמב"ן שהביא התוס' שם מוכח ג"כ דס"ל כפרש"י דדין נדרים וממון שוה לענין אסמכתא. אך לפירוש הר"י שם אין ראי' דבנזירות שייך אסמכתא. אך עכ"פ לפירוש רש"י והרמב"ן הוי כן וא"כ נהי דהתם קי"ל דהוי נזירות וכן במשחק בקוביא קי"ל דלא הוי משום אסמכתא היינו מטעמא דמבואר בפוסקים דל"ש במשחק בקוביא אסמכת' מה"ט נמי ל"ש בכה"ג בנזירות אסמכת' כיון דהש"ס מדמה לה להדדי לכך ק"ל דהוי נזירים. אבל עכ"פ מוכח דממון ונדרים דינם שוה. ולמאן דפוסק במשחק בקוביא הוי באמת לדידן משום אסמכתא הוא דפסק באמת גבי נזירות כר' יהודא משום ר"ט דזה תלוי בזה עכ"פ מוכח דיש פלוגתא בזה לפרש"י והרמב"ן יש בנדרי' ושבועות משום אסמכתא היכי דשייך בממון דין אסמכתא ואכ"מ להאריך. אולי יזכני ד' בזמן אחר לבאר יותר. והנה שאלנו משכיל אחד תמי' על המהרש"א בסנהדרין דכ"ד ע"ב ד"ה כל כה"ג לאו אסמכתא הוא שהקשה לפר"ת מה דמדמה לה הש"ס לנזיר עיי"ש והקשה המשכיל הנ"ל הלא הוא קושית התוס' בעצמו פ' א"נ בב"מ דע"ד עיי"ש. וכתבתי לו שיפה אמר ואין מקום לנטות. ובמכת"ה של המהרש"א הי' אז ממנו בהעלם עין דברי התוס' הנ"ל. והנה קושייתם בב"מ וקושית מהרש"א כאן יש ליישב בפשיטו' עפ"י דברי התוס' ד"ה ההוא ר"י משום ר"ט הוא דאין כוונת הש"ס בנזירות מכח אסמכתא גם יש ליישב יותר דר"י לשיטתו אזיל דס"ל טוב מזה ומזה נודר ומשלם ע' בפ"ק דנדרים ובפ"ק דחולין וא"כ לדידי' גם נזיר נקרא קדוש א"כ שפיר סובר כל אחד להרויח שיהי' נזיר ז"ז אין להעריך כי אני כותב רק דרך הער' בעלמא כי יש לי ענינים אחרים ודו"ק: