Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 209
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'.**נ"ב עיין בתשובתי לק"ק טאלטשין קנה מקומה בה' יבום בחיבורי לאה"ז מהדורא מי"ו סי' קנ"ב שם חדשתי דבר חדש בעזה"י ויתעלה כי יש לומר דקיי"ל אין אדם מקנה דשל"ב לעולם הוי רק מדרבנן ומה"ת אדם מקנה דבר של"ב לעולם כעין שכתב הש"ך בשם הב"ח בסי' ר"ז גבי אסמכתא ע"ש וע' מ"ש שם בזה ביאור לשון הש"ס ב"ב דף קכ"ז ע"ב ע' שם היטב: שם ס"א נ"ב הנה נשאלתי מהרב המאוה"ג המנוח מ"ה משולם יעקב ז"ל אבד"ק בארשטוב לענין מכירת הראנדאר החזקה שלו אם מהני. וזה אשר ישבתי הנה בדיני קניות החזקה ציין הש"ך בחו"מ סי' ק"מ סק"א ובסי' קע"ה ס"ק ס"א לענין דין ב"מ ובסי' קצ"ב סק"א ובסי' רכ"ז סק"ה והב"ש באהע"ז סי' צדי"ק ס"ק נ"א הביא דדין קרקע יש לה ובסי' ק' ס"ק י"ג יעו"ש והנה מכל הנ"ל מוכח דלקצת דברים הי"ל דין קרקע ולקצת דין מטלטלין אבל לדברי כולם שייך בי' מכירה וקני'. ולא כמו שמדמה כת"ר לדין מצרן דשם לא הקנוהו חז"ל שום זכות בגוף הקרקע רק דלו משפט הקדימה לקנות אבל תקנות החזקה הו"ל כאלו הקנו לו חלק וזכות בגוף הקרקע שיהיה דינו כשותף לענין זה ועדיף ממצרן ולכך ודאי שייך בי' קנין. ויותר מסתבר דדין קרקעות יש לו וכמ"ש הב"ש סי' צדי"ק. ועכ"פ מוכח ממקומות הנ"ל דשייך בי' מכירה ואף אם ל"ש בי' מכירה עכ"פ סילוק ודאי מהני. והרי קיי"ל דיכול להסתלק מדשלב"ל כמ"ש בסי' ר"ט. ועכ"פ קצת זכות יש לו שיועיל גם סילוק. גם מ"ש רו"מ דיש לו בשטר מכירה שמוסר לו החזקה שלו וישלם החובות שלו דזה הוי כתנאי אינו נראה דהרי מבואר בש"ס וחו"מ סי' רנ"ג באומר תנו לפלוני וינסב ברתי דהוי ב' דברים ומוכח דכל דהקדים טובת חבירו אינו תנאי וא"כ ה"נ אם הי' אומר ישלם חובות שלו ואני מוכר החזקה אז הוי כתנאי וגם זה הוי תלוי אם בעינן דיני תנאי אי לא עיין בש"ך סי' רנ"ג אבל להיפך אינו כתנאי ומצד אומדנא דמוכח נראה כיון דלדין מצרנות יש לו דין מטלטלין אינו כקרקע מכש"כ דלא אלים בזה האומדנא לומר בי' דאין דרך למכור קרקעותיו לכך הוי לענין זה כמטלטלין ול"מ בי' האומדנא ולכך נראה דאין להמוכר טענה רק מה שטען שלא מכר לו רק על ג"ש בזה הוי עסק שבועה ביניהם וזה ודאי יכול לטעון אף דנכתב סתם כמ"ש סי' סמ"ך וקס"ג ורי"ב כל חד כפי ענינו והמוחזק נראה דהוי המוכר כיון דלכמה דברים הוי כקרקע ובפרט כיון דכבר שכר הראנדא הוי הוא המוחזק וישבע שלא מכר לו בכוונה על עולמות כן דעתי נוטה:
סעיף בנ"ב הנה בדין הקונה אתרוגים סתומים ונמצא מקולקלים מאד והפסיד הקונה הרבה אם יש בהם דין אונאה ומקח טעות הנה באמת נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מי שיבא לתבוע אונאה וביטול מקח באתרוגים. ואנכי יושב פה זה ל"ז שנים. ומקור קניות אתרוגים הוא פה ורוכלת עמים בזה ולא נשמע מעולם שיבא אחד ויפצה פיהו בזה והטעם הוא כי כן הוא המנהג התגרין שקונין אדעתא דהכי אם טוב ואם רע ואף דהמתנה ע"מ שאין עלי אונאה יש לו עליו אונאה היינו מדינא אבל מ"מ אם נעשה כן מנהג בין התגרים שלא יהיה בזה אונאה כמו דמהני מנהג התגרים לענין קנין דקנה בו אף דלא הוי קנין מה"ת. כן ה"נ בע"מ שאין לך עלי אונאה מהני מנהג התגרים במה שדרכן בכך. ועוד יש להסביר הדבר יותר עפמ"ש הסמ"ע בסי' ר"ט דאף לדעת הרמב"ם במשחק בקוביא אין בו אסמכתא כאן מודה מכח דהמוכר יודע והקונה אינו יודע ומכיר בהם אבל במשחק בקוביא שניהם אינם יודעין וכו' וא"כ באתרוגים דגם המוכר אינו יודע ומכיר בהם כמו הלוקח אם כן הוי כמו משחק בקוביא והוי סוגין דעלמא כדעת הרמב"ם. ובזה יש ליישב דעת הרמ"א בסי' רכ"ז שהביא שם י"א דקנו ותמה הסמ"ע לא הביא דעה זו כאן בסי' ר"ט ולפמ"ש א"ש. דבסי' ר"ט מיירי אם המוכר יודע רק הלוקח לא ידע אבל בסי' רכ"ז מיירי באופן דהלוקח יודע דגם המוכר אינו יודע דומיא דחפן מעות דמיירי דהמוכר ראה דהלוקח חפן המעות ואינו יודע כמה הם. וא"כ שניהם לא ידעו בכה"ג מיירי גם בפירות כן ובשניהם לא ידעו בזה הביא דעה דקנו. אך יש עוד טעם לחלק בזה די"ל כיון דהטעם דע"מ אין לך עלי אונאה דל"מ מכח דלא ידע ומחיל וי"ל היינו היכא דסמוך דהמוכר יודע מה היא שוה וא"כ הלוקח סומך דמן הסתם אין המוכר מטעה אותו דמוכר או לוקח לא מרעא אומנותו ואין דרך אדם להטעות חברו לכך לא מחל בלב שלם. אבל היכי דהלוקח יודע דגם המוכר א"י א"כ בזה אסיק אדעתי' אולי הוי בו טעות אז נחשב ידע ומחיל גם י"ל דסי' ר"ט מיירי דראה הלוקח המקח בזה י"ל דסמך אאומדנא שלו דשוה כך ואף אם הי' בתוך התבה אין דרך להניח זהב או מרגליות לא תבן. ולכך כל כה"ג י"ל דסומך אאומדנא שלו ולא מחל אבל בסי' רכ"ז מיירי דלא ראה כלל המקח ולא מקומו בענין דלא הוי לו כלל אומדנא מה הוא ומה שוה לכך בזה מהני כפירות אכסרה ודו"ק. עכ"פ לדינא באתרוג ל"ש מקח טעות ובא וראה בקונה אתרוג או ב' וכדומה סתומים בכך וכך ואח"כ כשנפתחו אם שוה האתרוג הרבה אם מערער המוכר לומר דהוי מקח טעות או אם הוא מקולקל שאינו שוה כלום הכי מערער הקונה ע"ז. זה ודאי אינו ופוק חזי מה עמא דבר ובע"כ דרך מנהג הסוחרים דל"ש מקח טעות באתרוגים בכה"ג וז"ב לדינא:
סעיף דאפילו אחר שתלד הפרה נ"ב הנה בדין אם הוכר העובר אם חל הקני' עיין באחרונים ועיין בקצוה"ח ובחיבורנו מכבר הארכנו בזה להביא ראיה לדעת הרמב"ם דהוכר עוברה נחשב בדבר שבא לעולם עיי"ש דגם לענין מכירה הוי הדין כן. והוא בחיבורי לאהע"ז סי' צ"א במהדורא וי"ו סימן פ"ח לק' קאלימיא. וכעת נראה ראיה ברורה לדין זה מבכורות דנ"ו ע"א במ"ש הני תנאי קמיה דרב איזה אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתן לה וחזר ולקחה ממנה והא אפסיל לי' בלקוח אשתמיטתי' הא דא"ר אסי אמר ר' יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וא"כ מוכח דמהני למכור עובר במעי אמו דאי מיירי שלקח פרה לעוברה אם כן אין הולד לקוח כלל ולמ"ל קרא דתעשה דבשעת עשי' תלה הכתוב הרי בלא"ה אין הולד לקוח כלל ואין לומר דאיצטריך למחוסר זמן. חדא דעכ"פ על מה דאמר ר' יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר אמר שם מ"ט דכתיב תעשה בשעת עשי' בלא"ה הרי אין הולד לקוח כלל ובפרט דעיקר המועט דלקוח פטור הוי מבכור בניך מה בניך אינו בלקוח אף צאנך אינו בלקוח. ואם בקונה בהמה לעוברה הרי גם בבניך קונה דקיחה כתיב בה ואשה נקנית וכו' ולמ"ל קרא דתעשה ובע"כ דמיירי בקונה העובר לבד ולכך מיירי דקונה רק העיבור. וכן קשה עכ"פ לר"ש בן יהודה דס"ל מחוסר זמן פטור ממעשר ואינו ממעט תעשה רק עובר במעי אמו ול"ל קרא אם לא משכחת קנין בולד רק בקונה אם לעוברה דא"כ אין הולד לקוח ובע"כ דבהוכר עוברה חל הקנין וזה ראיה ברורה ונ"מ גם לגבי בכור דפטור כה"ג מבכורה ודוק: סי' דבהג"ה לכשיהיה בעולם וכו' וי"ח וכו'. נ"ב עיין בתשובתי ליו"ד ה' בכור סי' ש"ך מהדורא ה' סי' ר"ה מ"ש טעם למה בסי' ר"י הכריע הרמ"א דלא כי"ח וכאן לא הכריע גם שם כתבתי דאף בהוכר עוברה הוי נמי דבר שלא בא לעולם כמ"ש בסי' זה מ"מ אם חומר לכשיבא בעולם מהני לכ"ע. וישבתי בזה דעת הרמב"ם והש"ע מה דסתרו אהדדי לה' קידושין עיי"ש: