Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 242
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף ג'**כל מתנה בין של בריח וכו'. נ"ב לכאורה היה נראה דאם לא אמר להם כתבוהו בשוקא אסור להעדים לכתוב שטר מתנה כלל. כדקיי"ל בסי' ר"ה דאסור להם לכתוב המודעה אם אין מכירין האונס מכח דחיישי' לב"ד טועין. כן ה"נ יש לחוש לב"ד טועין שלא ידעו הדין שצריך לכתוב בו כתבוהו בשוקא אך אי נימא כן תקשה למה אם לא נכתב בו המתנה בעלה. ולמה לא אמרינן חזקה על העדים שעשו כהוגן. ומסתמא לא היו כותבין אם לא היה אמר להם כתבוהו בשוקא כיון דאסור להם לכתוב בלא זה. ולפי מ"ש בסי' ל"ט שמה שפסק המחבר בסי' ר"ה דאם לא נכתב הכרנו באונסו לא הוי מודעא הוי רק מנח ספקא דדינא עיי"ש. א"כ לפי זה ה"ה בספק זה אם לא נכתב בפירוש כתבוהו אם מהני אף כאן היה פלוגתא זו: ונ"מ דהיה מועיל כתבוהו כיון דהוי ספקא דדינא. אך ז"א דהרי בסעיף ה' מביא הרמ"ה בהג"ה דעת רבינו יונה דלכתחלה טוב לפרש להדיא אף האידנא ומכש"כ לדינא דש"ס ואם איתא הרי לרבינו יונה אף לדינא דש"ס א"צ לכתוב כמ"ש לעיל גבי והכרנו באונסו. לכך היה צריך לומר דהכא שאני. וזה דומה למה דקיי"ל סי' רנ"ה דכותבין אעפ"י שאין מכירין ול"ח לב"ד טועין עיי"ש. מיהו כד דייקינן בלא"ה א"ש. דכאן לא שייך החשש דב"ד טועין דזה ל"ש רק היכי דנמשך מזה היזק לחברו לא להמבקש לכתוב. אבל הכא הרי הנותן המבקש מהם לכותבו ומתכוין להברחה בעלמא ואם יטעו הב"ד יהיה ההפסד לו ואם הוא מצוה להם לכתוב ואינו חושש על הפסדו למה לנו לחוש יותר ממנו בעצמו וא"ש וזה פשוט ונכון ודו"ק היטב: