סעיף ז' בהג"האבל אמר אחריך לי או ליורשי נ"ב הנה הר"ן מביא בחידושיו לגיט"ן גבי היום אי את אשתי והביאו האבני מלואים בסי' כ"ח שבנותן מתנה לזמן הוי שלו לגמרי כיון דפסקה פסקה וכו'. ועיין שם בר"ן שהקשה מנכסי לך ואחריך לפלוני דמהני יעו"ש. ונראה לפע"ד בטעמו כי נכון דהרי קיי"ל בעושה שליח למכור לו קרקע או חפץ א"י השליח לקנות לעצמו וע"ש מזה מוכח דבכל הקנאות בעינן שני דעות נפרדות דעת קונה ודעת מקנה. אבל חד דעה לקנות ולהקנות ל"מ. ולפי"ז א"ש דבשלמא באם אומר אחריך לפלוני א"כ יש כאן שני דעות הנותן הוא המקנה ואחריך לפלוני הוא הקונה. אבל באומר אח"ז תהיה שלי או אחריך לי. אם כן הרי הוא המקנה והקונה וא"י להקנות ולקנות לעצמו כיון דאין כאן דעת אחרת קונה. דאנן בעינן דעת מקנה ודעת קונה ולכך בעצמו א"י לקנות ולהקנות לכך נשאר של הראשון. ולפי"ז ס"ל להרא"ה באומר

ס"חשכ"מ שאמר. נ"ב כלשון זה איתא ברי"ו נכ"ג ה"ד ועיין נתיבות המשפט שם דהעלה בצ"ע דאמאי נקטו דוקא בשכ"מ ולא בבריא:

ס"יהנותן מתנה. נ"ב אמר ליתן תבואה אינו בכללו אלא ה' מינים בלבד וכן אמר מן עללת' דעללת' היא תרבס של תבואה כן מבואר בנדרים דף נ"ה ובהרא"ש שם וכן פסקי' ביו"ד סי' רי"ו:

סעי י"אאמר נכסי. נ"ב פ"ב דבכורים משנה י"א הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי. ועיין רמב"ם דמפרש חייתו או בהמתו מש"ה הממע"ה אבל בכתב לו שניהם קנה ממנ"פ וכן לפי' הר"ש שם למאי דפסקי' נדרים י"ט דמעייל בספיקא. ונ"ע דהשמיטו הפוסקי' משנה זו ועיין לעיל סי' רי"ח סכ"ד ובש"ך שם: ש"ךאות י"א הוי בכלל ל' מטלטלי'. נ"ב וזה שלא כהרמ"א סי' ב' דלהמבי"ט לא מהני תפיסה דדוקא בנכסי מספקי' אבל לא במטלטלי': אמרי' כיון דפסקה. ואף שבש"ס מבואר ע"כ לא קאמר רשב"ג אלא לאחר אבל לעצמו לא התם מיירי שהקנתה להמקבל כל ימי חייו. ובזה מודה הרא"ה שאם מת א"כ ממילא בלא"ה יוצאת המתנה מרשותו רק שהי' נעשה של היורשים ועתה חוזר לרשותה ובזה א"צ הקנאה חדשה כ"כ. אבל אם התנה שבחייו יחזור לנותן ס"ל להרא"ה דלא מהני כיון דפסקה פסקה. ודוק היטב בסברא וזו. ואי"ה אבאר במק"א. ובפרט מ"ש שהרא"ש ס"ל כהרא"ה. הנה ממ"ש הרא"ש שאם אמר לו יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ יהיה שלי כבתחלה לא יצא. מוכח דלא ס"ל כהרא"ה וצ"ע: