**(סעיף א)**ואם התנה עם הבעלים או בפני ב"ד כו'. נ"ב הנה לא נתבאר בכאן אם בעי' ב"ד מומחין או די בג' הדיוטות והנה המעיין בש"ס דל"ב דקאמר שם ולאו מי איתמר עלה אר"נ אינה צריכ' ב"ד מומחין אבל צריכה ב"ד הדיוטות וא"כ מוכח דגבי מכירה וחלוקת השותפין דס"ל לרב ספרא דלא בעינן כלל ב"ד אעפ"כ בעינן הדיוטות ממילא מוכח דגבי תנאי זה דגרע ומודה ר"ס דבעינן ב"ד. בעינן ב"ד מומחין. ואין לדחו' דלפי המסקנא מוכח דאין חילוק בין זה לזה ודיניהם שוה. ז"א דסוף סוף מלשון המשנה מוכח כן מדנקט כאן בב"ד והתם באלמנה נקט שלא בב"ד דהוי הכוונה התם שלא בב"ד מומחין בממילא מוכח כאן דנקט התנא דבעי ב"ד הוי מומחין וגם לפי טעם רש"י שמפרש דכאן הוי תועלת בב"ד שיש כח בידם להפקיר נכסי חבירו לפי"ז ודאי בעינין ב"ד מומחין אין כח בג' הדיוטות להפקיר נכסי אחר וגם לפי משמעות הש"ע דכאן נקט בב"ד סתם ולעיל סי' קע"ו בחלוקת השותפות פירש דלא בעינן מומחין וסגי בהדיוטות מוכח בכאן בעינן ב"ד ממש ומה"ט נראה דלא מהני בזה יחיד מומחה כיון דמעות הבע"ד הוא. דהם יש להם כח להפקיר נכסי השני וא"כ ודאי דהפקר ב"ד הפקר לא אמרינן רק בשלשה ולא ביחיד מומחה. ולכך נראה דלא מהני בזה יחיד מומחה רק בעינן שלשה מיהו בחד דגמיר וסביר סגי בסתם ב"ד עיין בסי' ג' ולעיל סי' קע"ו ובכמה דוכת' ודו"ק: