**סעיף א'.**המגביה מציאה לחברו קנה וכו'. נ"ב הנה אם היה מונח תוך ד"א שלו מציאה. או בחצרו ואמר הלה יזכה חצרו או ד"א שלי לפלוני את המציאה הזאת אם קונה או לא. עיין בהר"ן בפירושו למס' נדרים דל"ד ע"ב ד"ה היתה לפניו ככר של הפקר מוכח שם מדבריו דבכה"ג קנה חברו והטעם ביארתי בחיבורי כ"ז שם דאף אם אומר שיקנה חצרו לפלוני דבר דהוי כבר שלו לא מהני זה עדיף כיון דעדיין לא זכה בו הוא. ואם רצה הוא יכול לזכות בו לכך מגו דזכה לנפשיה זכה נמי לחברי' וכמו דעדיף משליחות דקיי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנאו אף בעשאו שליחו מ"מ במגביה מציאה לחברו קנה מכח מגו דזכי לנפשיה כן ה"נ בקנין חצר וד"א דנהי דחצר מטעם שליחות הוא ולכך לאחר שאינו בעל החצר א"י החצר להיות שלוחו מ"מ היכי דעדיין לא הוי החפץ שלו רק דיכול לזכות בו עתה אמרינן מגו דאי בעי זכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וכן מוכח משיטת הר"ן שם אבל משיטת שאר המפרשים שם משמע דס"ל דלכתחלה יכוון לקנותו ואח"כ יחול ההקדש משמע דס"ל דאינו יכול לזכות בו תיכף לומר דיקנה הד"א להקדש. מיהו יש לומר לדינא מודים להר"ן דלחברי' מצי זכי ע"י ד"א רק להקדש ס"ל כאן דד"א קונות מטעם חצר. וקיי"ל בחצר מטעם יד ואין יד להקדש כמ"ש המג"א בסי' קנ"ד באו"ח בשם האגודה דמצא דבר בחצר בהכ"נ זכה בו. ולכך ה"נ האיך יקנה הד"א להקדש הרי אין חצר ויד להקדש ואם היו ממש הד"א חצר של הקדש לא היה זוכה בו משא"כ בנדון כזה. אבל אם הזוכה לחבירו בענין דאם היה חברו כאן אצל הד"א אם היה החצר של חברו היה זוכה בו שפיר אף באם הוא עומד אצל הד"א נמי יכול לומר דיזכה חצרו או ד"א שלי לפלוני מכח מגו דבעי זכה לנפשי' זכה נמי לחברי' ומודו בזה הכל להר"ן דלמעט בפלוגתא עדיף ואדרבא על הר"ן קשה האיך מפרש דכוונתו הוי לזכות הד"א להקדש הלא אין חצר להקדש ויהיה מוכח מן הר"ן להיפך דס"ל יש חצר להקדש דלא כדעת האגודה ואין פנאי להאריך אולי יזכני ד' בזמן אחר לבאר יותר ודוק בזה: סעיף ד' נ"ב עיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' סי' ע"ז מ"ש בזה ודוק: **סעיף א'**נ"ב עיין בקצה"ח סי' זה ובאבני מלואים סי' ל"ז מ"ש ראיה דאב זוכה במתנת בתו ועיין בחיבורי באה"ע מהדורא טית סימן קכ"ז בהלכות קידושין מ"ש לדחות דבריו בעזה"י מלבד מ"ש ע"ז בחיבורי הגדול על ה' קידושין ודוק: