**סעיף א'**הנה מה שדברי הריטב"א על ב"מ פ"ג במשנה דהשוכר את הפרה והשאילה לאחר וכו' מ"ש שם דהשוכר אינו חייב בשליחו' יד השואל דאשלד"ע וכו' והוא תמיה דבשליחות יש שלד"ע ועמ"ש בישובו בעזה"י קנה מקומו דרך אגב להשמטו' לנדרי זריזין ח"ב ולשיורי טהרה דף ק"ה ע"ש ודו"ק: שם אין הנפקד רשאי לשלוח יד בפקדון. נ"ב נשאלתי מק' סקאלט באחד שנסע ללבוב לקנות שם סחורה ונתנו לו גם אחרים מעות לקנות ואין נותנין לו שכר כלל ונגנב ממנו המעות בדרך ועתה עמד השואל ושאל אם הוי ש"ש או לא והנה מה שרצה השואל לומר דהוי ש"ש כדין שולחני המבואר בסי' רצ"ב דעכשיו הכל כן עיין בסעיף ז' יפה דיבר דאף שהוא שליח לקנות בעדן סחורה מ"מ אלו מתרמי עיסקא יכול הוא לקנות ולמכרן בלבוב לקבל המעות ועוד נראה לי בענין זה הוי לו הנאה אם קונה שם סחורה או דהמוכרים נותנים לו מתנה עבור כך כדרך בעלי חנות ואף אם זה אין עושין עכ"פ קונה גם סחורה שלו בפחות מכח דנותן להם פדיון הרבה לכך מוותרין לו בדמי המכירה ועבור הנאה זו הוי ש"ש כיון דאפשר דמטי' לי' הנאה כדרך דאמרי בשומר אבדה דהוי ש"ש דפטור אם יבא עני ויפטר וכו'. אך זה ידע אולי הי' המעות נאטין ולא כסף בזה הוא פטור דהם יש להם דין שטרות ואין בהם דין שמירה וכ"כ אצלי בילדותי לענין רבית. וכן שמעתי מכמה גדולים וכן מצאתי בסידור הגאון מליסא בה' פדיון הבן דפוס זאלקווא וכ' שם דאין פודין בנאטין דהוי שטרות ולזה אף אם נילך בתר דינא דמלכותא ויחשב כמטבע דלענין מטבע אפשר דאזלינן בתר דינא דמלכותא וחייב בפשיעה. אך עכ"פ בגנב' ואבדה פטור ממ"נ אם נילך בתר דינינו הוי שטרות. ואם בתר דינא דמלכותא אין לו רשות להשתמש ולא הוי ש"ש ואף לפמ"ש דיש לו שאר הנאה אין להחמיר בזה כמה דאין בו חיוב רק מכח דד"מ. ואין לומר מכח דד"מ אפשר חייב לשל' כל שומר אף בגנבה ואבדה ז"א דלהחמיר אין הולכין בדין שבין אדם לחברו בדינא דמלכותא כמ"ש בסי' שס"ט דלא אמרינן דד"מ רק במסים וה"ה במטבע ולא בשאר דברים רק לענין ממ"נ הנ"ל שפיר ראוי לילך בתר דד"מ ולכך אם הוא נאטין ודאי דפטור ודו"ק:

סעיף דאמר שרוצה לשלוח יד בפקדון נ"ב עיין בסמ"ע וש"ך בדין אש"ל ד"ע ועיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ד' שם הבאתי ראי' גדולה לדברי הסמ"ע מסנהדרין פרק בן סורר ומורה דאף היכא דיש שליחות השליח חייב ולא מהני שליחות רק לחייב גם המשלח. גם הוכחתי שם בדין אין שליחות לנכרי דמ"מ היכי דבע"כ עביד או באונס בזה יש שליחות לנכרי עייש"ה. ומה שתמה הש"ך על הסמ"ע עיין בחיבורי לאו"ח כתבתי ליישב דברי הסמ"ע. ומה שחדשתי שם די"ל דמה דגלי קרא דבמעיל' וטביח' יש שלד"ע היינו דוקא בזה א"י וזה א"י אבל בזה יכול וזה יכול אף במעילה וטביחה אשלד"ע דהוי כשנים שעשאוהו עיי"ש. ומה שהעלה הש"ך בשם אביו דאף במה דיש שליח לד"ע היינו לחייב המשלח ולא לפטור השליח עיין בחיבורי למס' ע"ז ח"ב בהשמטות כתבתי ראי' לזה. והנה מה שהעלה הש"ך בסי' זה דמה דגלי קרא בהני דיש שלד"ע הוי רק דהמשלח חייב ג"כ אבל השליח חייב ג"כ עיי"ש. ולפענ"ד צ"ע על דבריו מן הש"ס פ"ב דקידושין דמ"ג דקאמר שם רבא מודה שמאי באומר לחברו אכול חלב ובעול את הערוה שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו דזה נהנה וזה מתחייב. והנה מלשונו דנקט שהוא חייב משמע דבעלמא היכי דמחייב שמאי שולחיו הוא פטור דאם בעלמא נמי מחייב את השליח רק דקמ"ל שמאי דגם שולחו חייב למה נקט רבא כאן שהוא חייב הרי זה תמיד הוי לשמאי כן ולא הוי לי' למנקט רק דמודה שמאי בזה דשולחיו פטור ולמה נקט שהוא חייב בע"כ משמע לי' דבעלמא היכי דמחייב שולחיו הוא פטור לכך קמ"ל דבזה הוי להיפך וא"כ אם איתא כדברי הש"ך דמשכחת לה דשניהם חייבין מנ"ל כלל לרבא דבעלמא פוטר שמאי השליח הרי הוא לא קאמר רק דשולחיו חייב ומ"מ י"ל דמודה דגם השליח חייב כדברי הת"ק רק דמחייב גם שולחיו ובע"כ מוכח דס"ל לרבא דאין זה סברא לחייב שניהם כיון דהוי כזה יכול וזה יכול ועשאוהו שנים דפטורין כמ"ש לעיל רק בזה פליגי ת"ק ושמאי דכאן עושה הת"ק השליח עיקר ושמאי עושה המשלח עיקר אבל ששניהם יתחייבו א"א ומוכח שלא כדברי הש"ך ז"ל ודו"ק:

**סעיף ח'**המפקיד אצל חברו ממון או כלים וכו'. נ"ב ע' בש"ך ס"ק י"ט ונתן להם הפקדון וכו'. לפענ"ד יש ט"ס בדבריו והבן. וכך צ"ל אפילו אם היו הגנבים מוצאים אותה בלא"ה חייב והכי מוכח מדברי הרב המגיד שמודה בזה להרשב"א וכו' פי' דבריו שהרשב"א פירש דברי הג"מ בהיו יכולין ליטלו בעצמם ומש"ה פטור באין אמוד משמע אבל באמוד ברישא חייב אף דהי' יכול ליטול בעצמו. והרב המגיד לא נחלק עליו רק שבאין אמוד הוא פטור אף בלא יכולין אבל באמוד שחייב אף ביכולין ליטול מעצמם בזה משמע דמודה ליה כן נראה לי בכוונת דברי הש"ך ודו"ק:

**סעיף י'**בהג"ה וכל דפריש מרובא קפריש וכו'. עי' בש"ך ועיין בפרש"י פ"ב דב"מ דף כ"ב ע"ב מ"ש רש"י וזה דהולכין אחרי הרוב ודבריו צ"ע דהרי אין הולכין בממון אה"ר ואפשר דבאבדה שאני. ועיין ברשב"ם מס' ב"ב דצ"ג ד"ה בתר חזקה שהוא גופו מוחזק מוכח שם דס"ל דברובא דאיתא קמן מהני אף בממון ובזה יש סיוע להגהות רמ"א הנ"ל ודו"ק: