**סעיף ב'**נמצא כל שומר שנשבע וכו' נ"ב עיין בש"ך מ"ש בדין שהיה עדים השומר פטור ואעפי"כ שילם דלא מקני ליה כפילא דלא הוי מסיק אדעתא שישלם כשיהי' עדים ועכשיו אינו יכול להקנות הכפל דהוי דשלב"ל. וכתב הש"ך אבל אם נתייקרה שפיר זוכה בזה יכול להקנות רק בקנין נא במעות וכו'. לכאורה משמע מדבריו דבאותו גווני שאינו קונה הכפל דהיינו בגנבה קונה בנתייקרה ובאמת ז"א דגנבה אף נתייקרה א"י להקנות דכיון דלא הקנה לו מתחלה דלא אסיק אדעתא רק עכשיו כשמשלם והרי אז כבר נגנבה וא"כ אין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש ולא למכור והאיך יכול לחול המכירה השתא וע"כ דלצדדין קתני והש"ך בנתייקרה מיירי בנאבדה וכל היכא דאיכא ברשותא דמרי' ע"כ יכול למוכרו וגם מ"ש הש"ך בקנין משיכה אינו מובן לדעתי דהרי אינו יודע היכן הוא. ובמשיכה בעינן שיאמר לו משוך וקני ואף אם נודע להשומר היכן הוא ומשכה ולא נודע עדיין להמפקיד פשיטא דלא מהני דבעינן שיאמר לו משוך וכו' ואם נודע גם להמפקיד היכן הוא. יאמר לו משוך פשיטא דהוי קני' ככל המוכר פרה. ואפשר דמיירי דבשעה ששילם אמר לו לכשיוודע לך ממנה משוך וקני. אבל גם זה פשיטא ואולי כוונת הש"ך בקנין חליפין שמשך המפקיד החפץ שנתן לו השומר ועי"כ נקנה הפרה בכל מקום שהיא להשומר כמו שמבואר בה' מכירה גם מ"ש הש"ך בדין אי הוי גם גוף החפץ של השומר נלפענ"ד דמשמע קצת כן מעובדא דכיפי שהובא בש"ס אמר ר' נחמן הדר כיפי למרי' והדר אפדנא וכו' ואי נימא דגוף החפץ הוי של המפקיד א"כ בזה הדין של דהדר כיפי למרי' והדר אפדנא אין בו רבותא כ"כ שהרי אף אם הי' משלם מרצונו ג"כ הי' הדין כן. רק שהי' צריך המפקיד לשלם לשומר מה שהכיפי שוין יותר ועכשיו א"צ לשלם אבל האיך עיקר הרבותא והדין שנשתנה כאן לא הזכיר ר"נ בלשונו כלל רק סמך שנדע על מה שלא אמר שישלם המפקיד היותר וגרע משתיקתו והאיך שתק על עיקר הדין אבל לפי דעת הש"ך ניחא דזה עיקר הדין דהדר כיפי למרי' דאם הי' משלם מרצונו הי' הכיפי של השומר והאפדנא הי' נשאר להמפקיד ואמר ר"נ בלשונו גוף הדין מפורש ודו"ק: