Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 301
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**סעיף א'**ג' דינים האמורים בתורה וכו'. נ"ב עיין בשו"ת מוהר"א שנסתפק בהני דאין להם דין שומרין וחייב לשלם אם חייב לשבע אם טוען שנאנס ועיין בקצוה"ח מה שכתב בזה ועיין בחיבורי מלי דנזיקין במס' ב"ק בסוגיא דמיטב שדהו הוכחתי שם דפטור משבועה דלמה שנתחייב נתחייב ומה שלא נתחייב לא נתחייב וה"ה אם מחיוב לשלם אינו גובה מן העדיות כדין שומרין כדמפורש בש"ס שם ובש"ך סי' תי"ט רק דינו כבע"ח. ובזה כיון דלא שייך נעילת דלת אוקמוהו אד"ת ואינו גובה רק מן הזיבורות עיי"ש מה שהוכחתי זה בהוכחה גמורה ונכונה: סעיף אנ"ב הנה המוהרא"ש נסתפק במתנה ש"ח להיות כשואל אם מחיוב גם לשבע והובא בש"ך וקצוה"ח כאן וע' בחידושי לב"ק בפרק מרובה אשר למדתי עם בני החריף השנון החתן שיחי' מ"ש לפשוט זה עיי"ש בפרק מרובה ודו"ק בזה:
סעיף דכל אלו אם קנו מידם להתחייב באחריותם חייבים. נ"ב ראיתי בקצוה"ח שהקשה דלמה לי קנין בהקדש הרי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי עיי"ש שהניח בצ"ע. ולפענ"ד לק"מ דנהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי מ"מ שאלה מהני בי' דקיי"ל דנשאלין על ההקדש ואף בקדושת הגוף מהוי שאלה כיון דהוא רק ע"י דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הש"ך בסי' רנ"ה עיי"ש וא"כ לולי שקנו מידו של האומר רק בדיבור אז הי' יכול לשאל עליו ולחזור בו וגם כיון שיכול לשאול ולחזור בו ממילא כשטוען נאנסה בגוני שפטור מתשלומין נאמן וא"צ שבועה כלל חדא כיון דאינו חייב רק מכח האמירה לגבוה א"כ הוי נדר ואין שבועה חל על שבועה ועוד הרי יש לו מגו דיכול לשאול ומגו כזה מהני לכ"ע וא"כ פטור משבועה אף בלי שאלה בלל ואין לו דין שומרין לכל מילי לכך נקט ואם קנו מידי שאז מהני בכל גוני בין להתחייב באחריותן בלי שום חזרה בין לשבע כשכופר ומדין אמירה לא מיירי ז"פ ונכון: שםכל אלו אם קנו מידם נ"ב מקור לזה הוא בש"ס פ"ד דב"מ דנ"ח ועמ"ש בחיבורי לחו"מ מהדורא ד' סי' קצ"א שם כתבתי מה שיש לפלפל בדברי הש"ס שם מה דקאמר בקנו מידו ודו"ק:
**סעיף ו'**מי שהפקידו אצלו מעות עניים וכו'. נ"ב נשאלתי במעות צדקה מן הפישקע שדרך כל אחד לקבוע בביתו פישקע ולהשליך שם צדקה ונטל הבעה"ב צדקה זו ושלחו ע"י אחד להגבאי והשליח מעל בשליחותו ולא מסרו להגבאי אם הבעלים חייבים לשלם הנה יפה אמר דודאי הוי זה רק כנדבה כהרי זו ואינו חייב באחריותו רק דצריך להוסיף בזה דברים כיון דבמעות מפורש בש"ע חו"מ סי' רצ"ב דלדידן הוי כ"ע כשולחני והוי ש"ש בשביל שיכול להוציא המעות ולהשתמש בהם ומפורש ביו"ד סי' רנ"ט דבמעות צדקה שבידו מותר ללוותו ולשלם לאחרים א"כ הוי כש"ש ומפורש כאן בש"ע סי' ש"א דבמעות עניים שייך דין שומרים רק דפטור דהוי אין לו תובעים ולכך אם היו מעות צדקה זו לעניי העיר וקייץ להו הי' לחייב לשלם בנאבדו רק כיון דלא הוי לעניי העיר ולא קייץ לכך הוי אין לו תובעין גם אם הי' לו תובעין כיון דלא נאבד מידו רק מידי השליח. הנה לפמ"ש הגהות רמ"א כאן בסי' ש"א ס"א בשומר שמסר לשומר גרע מפשיעה דהוי כמזיק הוה חייב לשלם אך לפמ"ש הש"ך כאן י"ל כיון דבזה לא שייך לומר אין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר וכן ל"ש אמר את מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה כיון דלא מסרו אדעתא דנפשי' ולכך בזה הוי הדין כמי שרגיל להפקיד אצלו והוי דין עניים עם השליח והמשלח פטור בכל ענין וז"ב ופשוט ע"כ השבתי: