**(סעיף ד' בהג"ה).**אמר סתם ע"מ שלא אתחייב באחריות וכו' נ"ב עיין בסמ"ע ובש"ך ס"ק ג' תמה עליו ולפענ"ד נראה בכוונתו דס"ל להסמ"ע דבשומרין לא הוי תכ"ד כדיבור דמי והיינו או דס"ל הסוברים דשמירה הוי כדיבור בעלמא ולא בעי קנין. וכיון דהוי כדיבור בעלמא בלי מעשה ס"ל כדעת הרמב"ם והמחבר לעיל סימן רנ"ה דבהקדש לא הוי תכ"ד כדיבור וא"כ ה"ה בשומרין והכל הוי בכלל הקדש דכל מה דנגמר בדיבור לא אמרינן בי' תכ"ד כדיבור דמי או להיפך דס"ל דשומרין בעי משיכה כמ"ש לעיל סי' רצ"א פלוגתא זו. וכיון דבעי משיכה א"כ עשה קנין בגוף הדבר ויסבור הסמ"ע כדעת הטו"ז באהע"ז סימן ל"ח באם נתן מתנה לאחר לא הוי תכ"ד כדיבור. והנה הב"י כתב בסי' ל"ח באהע"ז שם דהיכי דהוי כדיבור אחד הוי כדיבור. והטו"ז חולק שמה וס"ל דאין חילוק והסמ"ע מחלק כך דהיכי דאומר בלשון ע"מ אז מורה דהוי דיבור אחד. אבל שלא ע"מ לא הוי דיבור אחד. ולכך זה הוי כוונת הסמ"ע דאם מתנה תחלה שאינו מקבל אחריות א"כ הרי לא קבל עליו שמירה כלל. א"כ אם קבל השמירה באופן המועיל הן בדיבור להסוברים כן. הן במשיכה לאידך דעה עכ"פ בין כך או כך לא הוי כדיבור לכך אם אמר ע"מ יכול לחזור בו. ואם לא אמר ע"מ אין יכול לחזור בו כן נ"ל להמליץ בעד הסמ"ע והוא נכון בעז"ה:

סעיף והאומר לחבירו שמור לי ואשמור לך. נ"ב עיין בחיבורי לאו"ח משנת תד"ר ה' שבת סי' ש"ז מה שפלפלתי שמה בדין זה לענין שבת באומר שמור לי פירות שבתחומך. והעלתי שמה דבשבת כה"ג אין להם דין ש"ש זה לזה. ובדין שומר אבדה בשבת אם הוי ש"ש עיי"ש: