**סעיף א'**המשכיר לחברו בית וכו' נ"ב עיין בחיבורי לחו"מ מה"ת בסי' זה שהעלתי בתשו' דהמשכיר לחברו במה שכבר שכור הוא ביד אחרים ועדיין לא כלה הזמן לא חל השכירות ע"ש מילתא בטעמא וכתבתי דאף דאינו רק מחוסר זמן ושמשא ממילא ערבא נמי הוי דבר שלב"ל דלא כסברת התוס' בערכין דכ"א ע"ש. והנה כעת מצאתי און לי ת"ל בדברי הר"ן במס' נדרים די"ז במשנה דיש נדר בתוך נדר דאם לא הוי חל הנדר מהשתא לא הוי חל לאחר זמן יהי' שמשא ממילא ערבא וסופו לחול ממילא. וכן שאלני איש א' (ונעתק בחיבורי נ' ז להשמטות ח"ב) ובע"כ מוכח כמ"ש שם דלענין דבר שלב"ל לא מהני שמשא ממילא ערבא. ות"ל מצאתי תנא דמסייע לי דזה נחשב דשלב"ל לכך בודאי אין השכירות חל. והנה היו דמנהג העולם אינו כן ויהי' מזה ראי' למ"ש בחיבורי זה שם דמהני סטימותא בדשלב"ל. מיהו זה הוי רק אם עשה תק"כ עם ערבון הנק' אדרוף כפי המנהג. אבל אם חסר א' מהם נהי דשכירות קניא בכסף היינו רק בדבר דהוי ברשותו אבל בדבר דאינו ברשותו מדינא בלא"ה לא הוי קנין ואינו רק מצד המנהג והמנהג הוי דוקא בתרווייהו ולא בחדא. כנלפע"ד נכון ודו"ק: (שם) אפי' נפל ביתו של משכיר שאין לו מקום לדור בו. נ"ב מעשה אירע פה בראדי בשנה זו שנת תריט ביום ב' דר"ח אייר אחר חצות דנפלה שרפה וגדולה בעוה"ר ונשרף רוב העיר והנה אירע שראובן דר בבית שמעון דשכר לשנה אז בשנת ת"ר ביום כ"א אייר על שנה וכן התחיל לו כל שנה והתנ' בתחלה שהעיבור לא יחשב לו רק יהי' מיום ליום וקבל המשכיר שכירתו בכל שנה ושנה אבל לא דברו זה מזה בכל שנה אם יהי' נשאר רק דרו סתם בלי דיבור מאומה כי סמכו על דיבור הראשון. וכעת שנפל' השרפה נשרף הדירה העליונה שהי' דר בו המשכיר למעלה והדירה התחתונה של השוכר נשאר קיים והנה בא המשכיר ולא הניח להשוכר לכנוס להחדרים שלו ששכר ולקח לעצמו הדירה של השוכר. הנה לדעתי הדבר פשוט דשלא כדין עשה המשכיר כי הנה על ערך ג' שבועות שהי' להשוכר לדור בו עד כ"א אייר כמ"ש כאן בש"ע סי' שיב ס"א דבשוכר לזמן אפי' נפל ביתו של משכיר א"י לדחותו וא"כ ה"נ כיון דתחלת הי' השכירות לזמן ובכל שנה הוי על תנאי הראשון וכן קבל המשכיר השכירות בזמן ההוא ודאי הוי השוכר לזמן. ואף דאין למשכיר לדור א"י להוציא את השוכר מביתו עד זמנו. אך נראה דגם אחר הזמן היינו הכ"א יום ג"כ א"י לדחותו כיון שמפורש כאן בש"ע דאין המשכיר יכול להוציא השוכר עד שיודיעו לו ל' יום מקודם ואף דזה הוי רק בשוכר סתם ולא בשוכר לזמן זה הוי רק מטעם דאם הוי לזמן הו"ל להשוכר לאסוקי אדעתא ולשאול להמשכיר אם יהי' נשאר א"כ תינח אם שכרו לשנה או ב' או בכל שנה דברו מחדש שיהי' דר בו שנה זו א"כ בכלות השנה הו"ל להשוכר לאסוקי אדעת' ולשאול להמשכי' אבל באם דר בו כמה שנים ולא דברו זע"ז מאומה כלל א"כ לא הו"ל להשוכ' לאסוקי אדעתא ולשאלו. א"כ בזה לענין הודעה מקודם הו"ל להמשכיר להודיעו ואם לא הודיעו הוי זה מן הסתם כאילו השכירו לו עוד להבא א"כ אין יכול לדחותו אף אם אין מקום להמשכיר לדור בו. ולענין הודעה ל' יום כיון דזה תלוי בטעם דהו"ל להשוכר לאסוקי אדעתא בזה ודאי הוי כשוכר סתם כיון דדר בו כמה שנים ולא דברו זע"ז מאומה לא הו"ל לאסוקי אדעתא ולשאלו ובפרט דהמשכיר בעצמו יודה דאם לא הי' נשרף לא הי' בדעתו לדחותו רק לשיירו להבא הוי כשכרו ממנו להבא ואין בידו לדחותו עוד וכמ"ש בחיבורי לחו"מ מה"ת סי' שיב דחזקה דקודם כלות השכירות שלו מהני גם להבא וכתבתי שאין ראי' מן המרדכי שהביא הסמ"ע סי' שיב או מטעם תקנ' חז"ל שתקנו כן אם לא הודיעו ל' יום קודם גם י"ל כיון דהדין כן אז מתחלה כשהחזיק החזיק מן הסתם על תנאי זה והוי כאלו התנה מתחלה כן ודו"ק:

סעיף ההמשכיר בית לחברו סתם וכו'. נ"ב הנה ראיתי במחנה אפרים ה' שכירות סי' ט' שחקר בדין שוכר בית לחברו ובתוך פסח סי' תמ"ח בחלק הנרשם צ"ה דקל"ג עיי"ש דרך אגב השייך לכאן אם אזכה לסדרו על נכון בעזה"י: