**סעי' א'**השואל מחברו בהמ' או מטלטלין. נ"ב נשאלתי מק' מאניסטרישץ בנדון ראובן שהשאיל לחברו קמעות לרפואה ונאבדו וטוען המשאיל שהיו שוין הרבה שהוצי' עליהם עשרים ר"כ והשואל רוצה לדמות זה למ"ש הש"ך סוף סי' רצ"ח בשם המבי"ט ומה שחלק עליו הש"ך ובאמת לא זה הדרך ולא זה העיר כי אין כאן שייכות לענין משואיל"מ כי אין כאן חיוב תשלומין דזה דומה להמפקיד סייף המבואר בסי' ע"ב ובח"מ סי' רצ"ח באמר לה של כסף הוא די"ל דאדעתא דהכי לא קבל השמירה ועיין בש"ך סי' ע"ב ובטו"ז שם כן ה"נ להיות הקמיעות שוין הרבה לא אסיק אדעתי' ולא קבל עליו נטירותא ואף אם הי' יודע שהוצי' עליהן הרבה אין בזה חיוב ממון דאין גופי ממון. וזה דומה לשטרות דאין בו דין שמירה דאין גופו ממון ואף שיכול לפעול הרבה בהם מ"מ אין גופן ממון כן ה"נ ?ו בזה עיין ביו"ד סימן של"ו דאפילו פסקו לו הרבה בעד סממנין לרפואה מ"מ אין לו אלא דמיהן ומכש"כ בלא פסקה לו ומה גם ברפואה שאינו בדרך הטבע ודאי דאין גופו ממון. ועיין כעין חילוק זה בין רפואה בטבע או דרך סגולה בפירוש המשניות להרמב"ם בפ"ח דיומא ובתוס' יו"ט שם גבי מי שנשכו כלב שוטה דאין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו. עיי"ש וה"ה בזה וזה פשוט וברור לדינא:

סעי' גהשואל בהמה מחברו וכו'. נ"ב עיין בסמ"ע וש"ך לקמן סעיף ד' במה שמחלקין בדין שואל וכתב הש"ך דתליא בהך פלוגתא דהכי ועיין בחיבורי לב"ק ספר מילי דנזיקין ד"ד ע"ב גבי מה דאמרינן שם הא תני לי' הש"ח והשואל מה שהוכחתי שם מלשון הש"ס דנקט נמי השואל מוכח כדעת המחבר וסייעתו דגם בזה פטור השואל ומשכחת לה בשואל טוען טענת גזלן. אבל מפרש"י שם דכתב דשואל בכדי נקט מוכח דס"ל כדעת הרמ"א והש"ך בזה וכ"כ שם הרשב"א בחידושיו מוכח דס"ל כדעת הרמ"א עיי"ש בפרש"י ודו"ק היטב:

סעיף ההשואל פרה מחברו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו וכו'. נ"ב הנה דעת המח"א דאם אומר לשכירו ולקיטו צא והשאל עם פרתי הוה שאלה בבעלים דפועל עדיף משליח. ועיין בתשובתי לאהע"ז מהדורא זיין סימן מ"ט בתשובתי לק' סימוואטיש כתבתי לבאר דעת המח"א בזה עיי"ש ודו"ק: