**סעיף א'.**נ"ב עיין בחיבורי על אהע"ז מהדורא זיי"ן סי' ר"מ מ"ש בתשו' למדינ' זיבענבירגען דיש לספק במתנה עמ"ל אם נחשב שינוי הרשות או לא ולפי מושכל הראשון נראה דלא חשיב ש"ר עיי"ש:

סעיף ב' בהג"הואפילו הנגנב א"צ להחזיר לו מעותיו נ"ב עיין בש"ך סק"ז מ"ש בתוך דבריו ואלמלא שאיני כדאי לחלוק על המרדכי וכו'. הייתי אומר דאפי' שמואל מודה כאן ודוקא בקרקע שאינה נגזלת אמרינן אדם יודע שקרקע אין לו וגמרו ונתנו לשם מתנה משא"כ הכא די"ל דהלוקח סבר שיקנהו ביאוש וש"ר וכו'. ובמחכת"ה נעלם ממנו ל' הש"ס בב"ק דצ"ה ע"ב דקאמר שם מה לאו בע"ה דלא ידע שקרקע אינה נגזלת א"כ מוכח דגם בקרקע איכא דלא ידע שאינה נגזל' ואעפ"כ ס"ל דהוי מתנה בע"כ מכח דעכ"פ ספק הוי אולי ידע ואין מוציאין ממון מספק או עכ"פ מועט ידעינן ואין הולכין בממון אחר הרוב. וא"כ ה"נ במטלטלין הוי כן ועמ"ש בחידושי לב"ק שם בש"ס הנ"ל. ובעיקר קו' הש"ך על הרמ"א הוי נראה דא"ש די"ל דהנה אין דרך להפקיד אצל גנב מפורסם והאיך שייך לומר דהוי לפקדון ובפרט דהרי אמרינן בש"ס ולימא לי' לפקדון סבר טריחא לי' מילתא בגנב מפורסם ל"ש לומר כן. רק התוס' בסי' שע"ג מיירי דלא הוי גזלן מפורסם רק דהוי גזלן על שדה זו. וא"כ בזה י"ל דהלוקח סבר דאילו גזלו מכח ספק מלוה ישנה כמו שהקשו התוס' בפ"ק דב"מ דלמה יופסל לעדות ולשבועה נימא ספק מלוה ישנה רק דהתם תרצו כיון דהוחזק גזלן בעדים אין לומר כן וזה לדינא. אבל מ"מ הלוקח יתכן דסבר דלנגזל עושים כן דהורה לו היתר מכח מלוה ישנה אבל אצלו הוא נאמן. אבל בגנב מפורסם לכל העולם אין דרך להפקיד אצלו ובפרט דהוי אומר לו לפקדון ולכך לכ"ע הוי המעות מתנה ולפענ"ד צדקו דברי הרמ"א ודו"ק: