**סעיף א'**שור שהיה עומד להריגה וכו' ואילן העומד לקציצה נ"ב עיין בש"ך סק"א מה שהקשה על הטור דדבריו סותרים זא"ז וגם שסותר דברי הרא"ש שי"ל דדינא הוי ולא קנסא עיי"ש ולפענד"נ דה"ה הסמ"ע כתב לפרש מ"ש עד שיראו הדיינים היינו שיראו אם היה מחבב המצות או לא וכו' ולפי"ז הנה קיי"ל באמת בחו"מ סי' שס"ג בחצר דלא קיימא לאגרא אם חסר מקצת מגלגלין עליו את הכל כל מה שנהנה והנה נראה לפענ"ד הא דחכמי' אמרו שהעושה מצוה נהנה יו"ד זהובים היינו דוקא כגון ברהמ"ז שכל העולם מצוים עליו דהנה מבואר בש"ס דגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ולפי"ז דוקא כגון כסוי הדם שמבואר בפ' כסוי דם שכל ישראל חייבי' לכסות וא"כ וא"צ הדיינים לראות כלל דנהי שהשוחט לא חביב עליו כ"כ המצות מ"מ עכ"פ בכל בר ישראל שוי' לו המצות מעט וכיון שמסר מעט תו מגלגלין עליו כל מה שנהנה דהחוטף גילה דעתו של חבוב המצוה ונהנה הוא עשרה זהובים אבל בשור העומד להריג' ואילן שמשמע שם מדברי הרמב"ם פי"א מה' רוצח שמדין מעקה נגעו בה ולמדו מלא תשים דמים בביתך וכ"כ הרמב"ם במנין המצות וז"ל מ"ע על הב"ד לסקול השור וכו' לפי"ז נראה דחיוב הדבר בשור ואילן אינו רק על הבעל הדבר שהשור והאילן שלו או על הב"ד אבל אדם אחר שרואה זה האילן והשור אינו מחויב להורגו רק אם הורגו מצוה קעביד ועכ"פ הוי אינו מצווה ועושה ואינו נהנה הוא עשרה זהובים נהי דגרם היזק לבעל הדבר שהי' מצווה ועושה והיה נהנה יו"ד זהובים תו צריך ראיית הדיינים כמה חביב עליו המצוה וכמה הזיקו כיון דצריך לשום ההיזק ולפי"ז ס"ל להטור דבאמת דינא הוא כסברת הרא"ש רק שלא הי' יכול ללמוד מכסוי ששם הוא מצווה ועושה אבל כאן אינו מצווה רק שלמדו בש"ס מכסוי לענין שאם יראו הדייני' שחביב עליו המצוה אז גרם לחברו היזק עשרה זהובים שחברו היה מצווה ועושה ודמי לכסוי ושמין לו ההיזק וכו' וס"ל להטור דבאילן והשור אינו מוטל החיוב רק על הבע"ד ולא על כל האדם כן נראה בעיני ודו"ק: