Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 39
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סעיף א') גובין מנכסים משועבדים וכו' הש"ך בס"ק ב' האריך לדחות דברי מוהרש"ל שדחה דברי התוס' שיש חילוק בין מלוה הכתובה בתורה או לא וכו'. ואני אומר אף שדברי הש"ך במה שדחה ראיית מוהרש"ל אמת מ"מ הדין עם המוהרש"ל שאין חילוק. וראי' ברורה לפענ"ד ממס' ב"ק דמ"ג דפריך ובנזקין לא אמר ר"ע והתניא וכו' ומתרץ רבה ור"נ שם ומקשה ולוקמי לר"נ כגון שגבו קרקע ולרבה כגון שגבו מעות וכו'. ולפי דברי התוס' קשה דהא משמע בב"ב דקע"ה דמקשה לרבה דס"ל גבי שדה יש לו ואמאי הא ס"ל שיעבודא ל"ד ומשני רבה לטעמא דבני מערבא קאמר ולדידי' בין גבי מעות בין גבי קרקע אין לו ולפי"ז קשה מאי מקשה הגמ' לר"נ לשני בגבו קרקע לפי שיטת התוס' נימא דהא דר"נ ס"ל גבי קרקע אין לו היינו דאזיל לשיטתו דס"ל לר"נ גבי גובין מן העבדי' שלד"א כמ"ש התוס' והרא"ש הביאם הש"ך כאן והיינו דוקא בהלואה אבל כאן הא מיירי בנזקין והוי מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי ומודה ר"נ בזה דשיעבודא דאורייתא ע"כ גבי שדה יש לו משתעבד מחיים כמו שמחלק הגמ' הנ"ל שם בב"ב בין שיעבודא דאורייתא או לא ע"כ הוצרך ר"נ לפרש בגרושה א"ו דאין חילוק בין מלוה הכתובה בתורה או לא ולר"נ דס"ל שיעבודא לאו מה"ת בכל מילי לאו דאוריית' ע"כ שפיר הוי מצי לשנויי בגבו קרקע ופריך שפיר. וגם מדברי התוס' שם משמע שס"ל שאין חילוק שהקשו שם דהוי מצי לפרוך לרבה בין גבו מעות בין גבו שדה לדידי' שיעבודא ל"ד ולפי דבריהם שיש חילוק בין כתובה בתורה לא הי' מצי פריך לרבה כלל דרבה ס"ל של"ד היינו בהלואה אבל כאן בנזקין הוי מלוה הכתובה בתורה דמודה רבה. דשיעבודא דאורייתא ע"כ הוצרך לשנויי בגרושה ולק"מ לזה הוצרך להקשות מהא דאמר רבה גבו מעות אין לו ובו קרקע יש לו וע"כ היינו למ"ד שד"א כמו שמבואר בב"ב דקע"ה הנ"ל ומ"מ ס"ל דגבו אין לו ע"כ שפיר קשה תו דגם בנזקין הוי מצי לשנויי בגבו מעות דלמ"ד ש"ד אין חילוק בין כתובה בתורה או לאו וקשה שפיר אבל בל"ז לא הי' ק"מ כלל. כן נראה ביישוב קושית התוס' ומדלא תרצו התוס' כן משמע דס"ל כאן דאין חילוק בין כתובה בתורה או לא למ"ד של"ד וקשה לרבה בין גבו קרקע לגבו מעות ובזה מיושב קושית הרשב"ם בב"ב דקכ"ד ע"ב ומה שהקשו התוספת שפיר דהוי מצי להקשות עליו דיש לומר דהרשב"ם ס"ל כדעת התוס' בקידושין דיש חילוק בין כתובה בתורה או לא ומקשה תו לרבה דוקא בגבו מעות מש"ה נקיט לרב נחמן בגבו קרקע כמ"ש התוס' שם ודו"ק היטב. שוב מצאתי קושיא זו באורים ותומים עיי"ש:
סעיף י בהג"ה ואם לא אמרו לו נ"ב עיין בש"ך ושם בגליון ציינתי שתמי' על הש"ך מסי' מ"ו סעיף כ"ד ובחיבורי לאהע"ז מהדורא ואו סי' ל"ט ישבתי זה ע"ש: (סעיף י"ג) בד"א בשטר שיש בו קנין וכו' עי' בש"ך ס"ק ל"ט במ"ש בשם הרא"ש דמחולק הרי"ף בין מחילה להלואה ע"כ מחלק בין הלווא' למכר וכו' עכ"ל ונשאלתי דאינו מובן דמה ענין זה לזה. אך נראה דהא קשה להרא"ש כמה כתב הרי"ף בסוגיא דמצא שט"ח ואע"ג דלא מטיא לידי' דמחילה הוא. כמה סיים זה ולזה מוכיח דבע"כ הרי"ף ס"ל דבמכר לא אמרינן עבחז"ל והיינו כיון דאין העדים זוכים לו תיכף רק אם מטו לידו בסוף זוכין למפרע א"כ תינח אם לא היו הנכסים מכורים ממש מכבר רק שיעבוד בעלמא זה יש להם כח להפקיע כיון דאין כאן הפקעת ממין ממש רק שיעבוד בעלמא ולכך יש להם כח להפקיע למפרע אבל בלוקח ממש שזכה בו ממש אין להם כח להפקיע מכירה ממש למפרע ולכך הוי קשה לו מה בכך דיהי' מטו לידו עכשיו דילמא מכרה מכבר וגם מכירה לא אמרי' עדיו בחז"ל למפרע ומוכח לומר דמחילה עדיף ול"ב מטו לידו בסוף כלל רק תיכף זוכין מתחלה ואז עדיין לא הי' נמכר וגבו לו תיכף ובשלמא היכי דאי אפשר לזכות רק כשמטו לידו בסוף לזכות למפרע זה אין להם כח כיון דכבר נמכר בינתים לזכות למפרע אין להם כח להפקיע ממון. אבל מחילה דזוכין לו תיכף קודם המכירה מהני שפיר ולא הוי המכירה אח"כ כלום. לכך כתב הרי"ף ואע"ג דלא מטו לידו מכירה הוא וא"ש ולפי שראיתי רבים וכן שלמים מקשים בזה ביארתיו כאן ודוק היטב:
(סעיף י"ז) לוה שבא לב' בשט"ח שבידו וכו' נ"ב. הנה נשאלתי כיון דזה בע"כ מיירי רק בשטר שיש בו קנין דבאין בו קנין אין כותבין בלא מלוה וביש בו קנין העלה הש"ך לעיל דעיקר הפירוש הוי בין לא ילוה א"כ האיך מצי לתובעו להלוות לו כיון דהוי הקנין אף אם לא ילוה והשבתי דלק"מ מתרתי טעמי חדא דאין כוונת הש"ך אף אם לא ילוה כלל רק הכוונה אף אם לא ילוה עתה דהיינו אם הכוונה דוקא שילוה עתה א"כ לא נשתעבד לו בתורת חיוב חדש בדבר שאינו חייב בו רק בשיעבוד הלוואה ע"י קבלת המעות ובזה כל דלא קיבל מעות אינו משועבד ויש בו חשש מוקדם אבל אם נשתעבד אף אם לא ילוה עתה ונהי דהתנה שילוה לו בשום פעם מ"מ במה דנשתעבד מעכשיו למפרע הרי עתה לא לוה אין זה רק דנשתעבד בדרך חיוב בדבר שאינו חייב ותנאי הלוואה הוי רק כתנאי בעלמא כמו ע"מ שתלך למקום פלוני דאטו אם נשתעבד לו מעתה ונתחייב לו ע"מ שילך למקום פלוני אימתי שירצה אטו יחשב בזה מוקדם כן ה"נ לא גרע תנאי הלוואה שהתנה עמו להלוותו בשום פעם מתנאי דעלמא לעשות לו דבר פלוני. ותדע דאם הוי כוונת הש"ך לעיל שלא ילוה כלל לא הו"ל להזכיר לשון מעכשיו כיון דאין כאן תנאי רק חיוב בעלמא. ובע"כ דמיירי דהתנה עמו להלוותו בשום פעם רק כיון דהתנה שאם ילוונו יתחייב לו מעכשיו א"כ הוי עיקר החיוב מעתה בדבר שאינו חייב ומ"מ מחיוב להלוות לו כיון דתלה חיובו ושיעבודו בהלוואה מחיוב הלה לקיים תנאו ולהלוותו כיון דזכה בשיעבוד נכסים מחויב לקיים תנאו ולהלוותו בשום פעם עכ"פ: ועוד נראה אף אי נימא דכוונת הש"ך כפשוטו שלא ילוה כלל מ"מ א"ש דזה דומה למוכר חפץ לחבירו ונתחייב לו הלה דמי' לשלם. והנה אף אם אח"כ אינו משלם לו המוכר אינו בטל בזה המכירה ולא הוי כגזל בידו דמ"מ כיון דלא התנה בהדיא דאם לא ישלם לו יתבטל המקח אין המקח בטל וע' בחלקת מחוקק באהע"ז סי' ק"כ שנסתפק בזה יעו"ש והעיקר דלא הוי כגזל בידו ולכך ה"נ אם נימא דכוונתו הוי דוקא אם ילוה לו ואם אינו מלוה לו בטל השיעבוד למפרע א"כ יש חשש מוקדם בזה אבל כיון דהשיעבוד בין ילוה או לא ילוה הוי הכוונה כך דהוי כמוכר לו נכסיו בכל ענין בין אם ישלם לו או לא מ"מ יזכה בשיעבוד נכסיו ואין זכיות השיעבוד תלוי בהלוואה אבל מ"מ כיון דזכה הלה בשיעבוד נכסים צריך הלה לשלם לן דמים כדין תשלומי דמי המכירה ולכך יכול לכפותו לשלם לו דמיו להלוות לו עבור דמי השיעבוד שזכה בשלו דהוי כקנה ממנו חפץ דחייב לשלם לו דמיהן ומ"מ בין אם משלם בין אינו משלם החפץ נקנה לו כן ה"נ מ"מ בגוף השיעבוד זכה בין אם ילוה או לא ילוה דלא הוי השיעבוד על תנאי אם ילוה לו ודו"ק היטב וא"ש: