סעיף א' בהגה אבל תפיס' בעלמא שתפסו למשכון וכו'. נ"ב עיין בקצוה"ח שכתב דאפילו פקדון שבידו אסור לעכב והוא על פי דעת הזוהר הקדוש. והביא סמך לזה מדברי הריטב"א בפ' הכותב עיי"ש. אך הנה באמת מפורש כן בש"ס דהוא היתר גמור במס' שבת פרק השואל דף קמ"ח גבי רבא בר עולא מערים אערומי ופרש"י לאחר יו"ט לוקח ממנו שום חפץ ומעכבו א"כ כיון דרבא עביד הכי ומעשה רב וודאי מותר לעשות כן. ואין לומר דהכוונה דהיה לוקח אותו בתורת קנין והיה מעכב דמיו. דא"כ ה"ל לרש"י לכתוב ומעכב את דמיו. ומדכ' ומעכבו משמע דקאי על גוף החפץ דהיה מעכבו ומשמע שלא קנהו בתורת קנין רק היה לוקח ממנו סך החפץ בפקדון או שאלה והיה מעכבו א"כ מוכח דמותר כה"ג כיון דרבא עביד הכי עובדא מוכח דמותר לעשות הערמה זו וז"ב לדעתי מיהו אפשר דאם בא לידו בפקדון ממש גרע. דדוקא היכא שמתחלה לא התכוין בפקדון כלל רק להערמה בעלמא או ל"ש לומר דצריך לעשות השבה מעליא כיון דלא נתכוין מתחלה לפקדון רק להערמה אבל היכא דתחלה נתכוין לפקדון ממש ולא לעכב אז כיון דבא לידו בפקדון כבר צריך לעשות השבה מעליא ובזה אין רשאי לעכבו ובהכי הוי א"ש שלא יסתור דברי הזוה"ק להש"ס דילן ובהכי יש לקיים דברי הקצוה"ח עיין בש"ס דב"ק דמוכח שם דאם שיש משרתת או משרת אצל אחד וחושש שלא יפסיד לו כגון שהוא בחזקת גנב וכדומה או אם רוצה לגרשו מביתו והוא אינו רוצה לילך רשאי אף להכותו ולמעבד דינא לנפשיה יעו"ש גבי עבד דמוכח שם כן בסוגיא דנ"ח הב"ע בעבדי גנבא עי"ש. שוב ראיתי דין זה מפורש בש"ע לקמן סימן תכ"א סעיף י"ד בהג"הה ואדרבא האחרונים הקשו משם לכאן ואכ"מ להאריך אולי יזכני ה' בזמן אחר: