**סעיף א'**הרואה את חבירו טובע בים וכו'. נראה לפענ"ד לכאורה דין חדש דהיינו דוקא אם אינו דרך בזיון להמציל אז מחיוב להצילו בגופו אבל אם הוי הצלה דרך בזיון להמציל אם א"י לשכור לאחרים להצילו אז אינו מחיוב להצילו בגופו אם הוי לו בזיון או טרחא יתרה דהוא זקן או כדומה והטעם כיון דילפינן הצלת גופו מוהשבותו לו וכו' כמ"ש בש"ס ובסמ"ע ג"כ א"כ כיון דמטעם השבת אבדה הוא כמו באבדה קיי"ל והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כמו שדרשו חז"ל כגון זקן ואינו לפ"כ א"כ ה"נ מהשבת גופו פטור כה"ג וא"ל נהי דמהשבת אבדה פטור מ"מ גופו שאני מכח הפסוק דלא תעמוד על דם רעך מחיוב להצילו דא"כ מנ"ל להש"ס דחייב להצילו בשכר מכח דפריך דאי בגופו מוהשובותו נפקא דילמ' לכך נצרך לא תעמוד אף על אינו לפ"כ א"ו אף מלאו דלא תעמוד פטור באינו לפ"כ וראי' ברורה לזה ממה דאמרינן בסנהדרין דע"ה ע"א דפריך אלא למ"ד פנוי' היתה מאי כולי האי ומשני ר"פ משום פגם משפחה וכו' וקשה אטו משום פגם משפחה ימות זה והלא המשפחה עצמם מחויבים להצילו בגופם ובממונם א"ו דהיכי דאיכא פגם פטורין דילפינן מפסוק והתעלמת שפעמי' אתה מתעלם ואין בזה משום והשבותו או משום לא תעמוד על דם רעך וכו' כן נלפענ"ד נכון וברור ודוק היטב מיהו צ"ע מפרש"י ב"ק ד"ק ד"ה ביקור חולים וקבורה שכתב וזה"ל קבורה כגון בזקן ואינו לפ"כ קמ"ל דאפ"ה חייב עכ"ל א"כ משמע דאף קבורה חייב אף דאינו לפ"כ וכן הוא ש"ס מפורש בב"מ דף למ"ד ומכש"כ בחיי' דחייב דאיכא פ"נ וצ"ע טובא כעת ודו"ק: **סעיף א'**ויכול להצילו הוא בעצמו וכו'. נ"ב נשאלתי מרב אחד בגיסתו ימ"ש שהמיתה את בעלה בסם המות אם ראויה היא להצילה והשבתי לו זה היא גמרא מפורשת במס' נדה דס"א והא אמרו רבנן ההיא לישנא בישא וכו' מיחוש הוא דבעי וכו'. והנה רש"י פירש שם ואסור להציל אתכם ע"כ לדעת רש"י ודאי אסור להצילה אלא אף לפירוש התוס' שם בשם השאלתות י"ל דהם לא אמרו רק בספק אם קטלו אבל אם בודאי קטלו מודים ועוד אף אם הוי פלוגתא נראה דלא אמרינן בזה ספק נפשות להקל כיון דהרגה נפש וראיה ממשה"כ ומצא גואל הדם את הרוצח ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם ואם נפטר הגואל בהריגתו את הרוצח אף דהיה שוגג מכש"כ אם הרג במזיד אין לו דמים להיות נאמר בו ספק נפשות להקל ע"כ נראה ודאי דאין להצילה. וד' ינחם אותם ויסיר חרפה מעל עמו ישראל ונזכה לראות בנחמות ציון וירושלים אמן: