Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 43
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א כותבין בשטר זמן הלואה נ"ב גרסינן במסכת ע"ז דף יו"ד ההוא שטרא דהוה כתוב ביה שית שנין יתירתא. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ממאי דממלכות יוונים מנינן דילמא ליצ"מ מנינן וכו' והאי מאוחר הוא וכו' והנה בעו"הר לא יכולתי להבין פשט דברי הש"ס דבממ"נ אם סבירא ליה דמספקא יש לחוש דילמא מאוחר הוא א"כ למה לי להאריך ולהרשות מכח דילמא ליצ"מ מנינן הו"ל להקשות בפשיטו' ממאי דהסופר קחשיב מתחלת מלכות יון דילמא חשיב כמו אנן והאי מאוחר הוא ואם ס"ל דמספקא אין לחוש למאוחר כפירוש רש"י ד"ה ספרא דיקנא דלא ניחא לך למימר מאוחר הוא לפי שאין דרך למחול שיעבודו שמא ימכור זה כל נכסיו א"כ מה"ט ל"ק נמי מה דפריך ודלמא ליצ"מ מנינן. הרי מזה עצמו מוכח דלא הוי ליצ"מ. דאם הוי ליצ"מ א"כ הוי מאוחר והרי אין דרך למחול שעבודו ובודאי אינו מאוחר ומונה למלכות יון מתחלת המלכות. ולהבין זה נראה בעזה"י דהכלל כך הוא. דהיכא דאין ספק רק על כוונת הסופר מה כוון אז סגי בהוכחה זו דאין דרך לעשות שטר מאוחר וזה מעיד על כוונת הסופר עצמו. אבל אין די בהוכחה זו להוכיח ממנו על כל מנין שלנו דמה אלים הסופר להוכיח על כל תקנת חז"ל. גם עוד נקדים דהיכי דהוי אפשר למיתלי בטעות. דעבידי למיטעי אז די בהוכחה זו לומר למתלי בטעות דלא עבידי למיטעי וטפי מוכח דהוי מאוחר ובזה א"ש כוונת הסוגיא דודאי אם ידעינן דאין מונין למלכות יון רק דהספק הוי על כוונת הסופר בזה הוי הוכחה דאין דרך לעשות שטר מאוחר לכך טפי איכא למיתלי בטעות כיון דאנן נמי מנינן ליון א"כ למנות מתחלת המלכות הוי טעות דעבידי למטעי. אבל אם אפשר לומר דאנן מנינן ליצ"מ א"כ מן הוכחה זו ומן הסופר אין להוכיח מנינו. וכיון דאפשר לומר דאנן מנינן ליצ"מ. א"כ לתלות דהסופר טעה ומונה למלכות יון ולתחלת מלכות זה הוי טעות דלא עבידי למטעי ובפרט לטעות בתרתי. ואם כן כיון דהוי טעות דלא עבידי למטעי טפי יש לחוש דמאוחר הוא. כנלפע"ד כוונת הסוגיא. שוב ראיתי בתורת חיים הרגיש קצת בסוגיא זו ונדחק ליישב אך לפימ"ש יותר נכון בעזה"י: שם סעיף א' ויש מי שאומר שאם קנה אחר שראו העדים השטר וכו' נ"ב עיין בש"ך מה שהקשה על זה ועיין בחיבורי לאו"ח ה' פסח בתשובתי למיקאלאייוב מ"ש בזה בישובו. ולמה כתב בשם י"א משום דרש"י וראב"ד חולקין בזה ע"ש:
סעיף י"ב הא דשט"ח המאוחרים כשרים וכו' נ"ב אם גם מן הלוה אינו גובה או ממנו גובה ובדין שטרי מכירה הנכתבים מאוחרין מדעת המוכר מה דינם ע' בתשובתי לאו"ח ה' פסק מה שכתבתי בזה: סעיף י"ז יש מי שאומר דהא דאמרינן דעסוקין באותו ענין כשר היינו דוקא וכו' נ"ב עי' בסמ"ע הטעם ולפי"ז נראה דה"ד נמי בכתובה אם לא היה החופה והקנין רק בלילה והכתובה נכתבת ביום פסולה אף שהיו עסוקים באותו ענין כיון דכתובה לא קבל ממנה שום דבר כנגד מה שמוסיף לה ומה שמתחייב הוי רק ע"י החופה שכנסה לחופה ובזה מתחייב לה כתובה (ואף דהש"ך כתב דמהרמב"ם משמע דליכא חילוק מ"מ ספיקא דדינא הוי ואין גובין מספק בפרט נגד הכרעת המחבר) דומה ממש לשטר חוב או קנין שלא מהני עסוקין באותו ענין. ואין דומה לשטר הלוואה שהחייב מתחיל מזמן המעות שנתן ביום וכן אף למ"ד בש"ס גיטין י"ח דכתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה דכמעב"ד דמי גם כן פרש"י שם להדיא דוקא כשכנסה לחופה ביום אבל אם לא כנסה לחופה ביום לא מהני. וה"ה נמי למאי דדוחה שם הש"ס דאין טעמו מכח דעב"ד רק מכח דהוי עסוקין באותו ענין ג"כ בעינן שיהי' החופה אז דומה לשטרי הלואה אבל אם לא הי' החופה רק בלילה לא מהני עסוקין ופסולה בכתובה כן נלפע"ד נכון לדינא. ומכש"כ לפמ"ש דבעינן שיהיה החופה ביום כפרש"י כן נראה לי ודו"ק. והבית שמואל בסי' ס"ו הביא בפשיטות דכשר בכתיבה נכתב ביום ותימא שלא הביא כלל הדעות שהביא הש"ך בס"ק ל"ד כאן וצ"ע וכויין מה שכתבתי באהע"ז סי' ס"ו בזה:
סעיף כח נותנין למי שכתוב בו אדר סתם וכו' נ"ב עיין בש"ך שהעלה כאן וביו"ד סי' ר"כ דיחלוקו והטעם כיון דדעת הרמב"ם הוי דאדר סתם הוא אדר שני עיי"ש ולכאורה קשה למה לא נימא כיון דמי שכתב בו אדר סתם עכ"פ אף אם הכוונה על אדר שני עכ"פ שוה הוא למי שכתב בו אדר שני והי' הדין שיחלוקו. ולכך אף אם הוי הכוונה אדר שני ג"כ היה הדין שיחלוקו. ואם הוי הכוונה אדר ראשון מגיע לו הכל. וא"כ כיון דיש לו' ודאי בחצי וספק בחצי שני נימא אין ספק מוציא מידי ודאי. וכמ"ש האו"ת בסי' ק"ד יעו"ש. ומזה הי' ראיה למ"ש שם דהיכי דאין הספק בכוונתו רק בהדין ממש אין הספק מכריע הדין. א"כ ה"נ דאף אם בעהש"ט התכוין על אדר ראשון אם הוי הדין דסתם אדר הוי שני אזלינן רק בתר השטר מה שמשמע מלשונו. כמו אם נמסר השטר באמצע היום דלא חשבינן רק מסוף היום כיון דאין כותבין שעות א"כ ה"נ לא חל רק משני. וא"כ אין הספק בכוונתו רק בעיקר הדין. ולא שייך אין ספק וכו'. מיהו י"ל דמיירי שאותו שכתב בו אדר סתם כתב בו היום מאוחר מיום של המפורש בו באדר שני. ולכך אף שכתב בו אדר סתם הוי ספק. דאם הוא אדר שני הוי הראשון מוקדם שזמנו קודם ולכך הוי ספק וספק מי קודם ולכך יחלוקו. אבל אם לא נכתב בו זמן החודש רק סתם בחודש זה אף להש"ך הוי הדין שנותנין למי שכתב בו אדר סתם לדעת האו"ת הנ"ל. מיהו לפימ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ל"ט דלא שייך בספקא דדינא אין ספק מוציא מידי ודאי. אז בכל יחלוקו כנ"ל וא"ש דעת הש"ך ומ"ש כאן בש"ע דנין בשטרות כמו בנדרים. זה אינו שייך לדידן דזה דוקא במקום שמדברים בלשון תורה אבל במקום שמדברים בלע"ז וכתב בלשון תורה הולכין בתר לשון תורה כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רי"ז בשם רבינו ירוחם. וא"כ ה"ה בשטרות ודו"ק: (סעיף כ"ח) ב' שטרות שנעשו בשנה מעוברת וכו' נ"ב עיין בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' סי' רנ"ט מ"ש שם דרך אגב השייך לכאן לחיבורי נ"ז סי' ר"כ דף כ"א עיי"ש מה שנ"מ לכאן וזה חידוש דין שם ודו"ק: