Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 46
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סעיף א') המוציא שט"ח על חבירו כ"ז שלא נתקיים יכול הלוה לומר מזויף הוא. נ"ב עיין בחיבורי לאו"ח שנת תר"ה בה' ר"ה לחידושי הש"ס שם מה שהוכחתי מתוס' גיטין די"א גבי איגלאי דכותי חבר הוי דס"ל בטוען מזויף בעי קיום מה"ת גם עי' בירושלמי שם מוכח דס"ל דאף בנתקיים ח"י העד ע"י אחרים נמי א"י להעיד הוא ואחר על השני דהוי נכי רבעי היפך מן הש"ס וממה דקיי"ל ועי' מ"ש בביאור דברי הירושלמי בחידושי הנ"ל ודוק היטב:
(סעיף י') מי שחתם על השטר וכו' נ"ב הנה גרסינן בפ"ב דכתובות דף כ"א זה אומר כתב ידי וזה אומר כת"י צריכים לצרף עמהם אחר וכו'. והנה קשה לי לתירוץ התוספת לעיל דף י"ח בתירוץ קמא דלכך אינן נאמנין אנוסים היינו מחמת ממון במיגו דמחמת נפשות דמחמת נפשות לא שכיח. משמע הא בלא"ה הוי מיגו כב' עדים א"כ הכא קשה למה בז"א כת"י וזה אומר כת"י צריכים לצרף עמו אחר יהיו נאמנים במיגו דכ"א הי' אומר זה כת"י חברי ג"כ. ומיגו להוציא לא הוי דבשטר אמרי' מיגו להוציא וצ"ע. גם קשה במה דפריך שם פשיטא כיון דהלוה טוען ברי. אבל כיון דאיכא שטר העדים מקיימי' רק דהוי ספקא דדינא אם על מנה שבשטר הם מעידין או על כת"י. א"כ הוי ספקא דדינא ומהני תפיסה בעדים ולימא נ"מ זו. ומזה יהי' ראיה דלא מהני תפיסה בתיקו וספקא דדינא וצ"ע גם בזה: (סעיף יו"ד) מי שחתם על השטר ובא להעיד על כת"י בב"ד וכו'. נ"ב הנה גרסי' בש"ס פ"ב דכתובות ומי אמר שמואל הכי וכו' וחייש שמואל לב"ד טועין וסבר שמואל דילמא איכא דס"ל דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו ובהא אפי' מחבריו וכו'. והנה הפני יהושע דקדק למה לי לחדש דס"ל בעלמא הלכה כרבי מחבריו ומ"ש לתרץ הוא תמוה לפענ"ד דהרי חשש שמואל הוי שיבוא לב"ד לגבות ויטעו בדין והרי אז ראו הדיינים שהוא אינו מודה בשטר רק טוען מזיוף האיך יאמרו שהי' לפני שמואל מודה בשטר שכתבו ואם יאמרו שהבע"ד חוזר וטוען ומכח קיום שמואל יחזיקוהו לכפרן אכתי מנין יוכיחו כן. ואם כי לא יתלו ששמואל טעה בדין אכתי יתלו שלא הי' הבע"ד לפני שמואל וקיימו שמואל מכח דעכ"פ יועיל אולי יהי' מודה בשטר שכתבו אבל עתה שישמעו שהבע"ד אינו מודה לא יסמכו על הקיום. גם יש לומר שיאמרו ששמואל כתב קיום זה. אולי יזדמן עוד ע"א על כל חתימה ואכתי מי דחקו לומר דבעלמא יודו דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו. ועוד דנהי דקיי"ל דב"ד בתר ב"ד לא דייקו היינו לדידן דקיי"ל ל"ח לב"ד טועין. אבל שמואל כיון דחייש לב"ד טועין א"כ יטעו הם להיפוך ויאמרו דשמואל טעו דאם חיישינן לב"ד טועין גם ב"ד בתר ב"ד דייקי כדמוכח ביבמות דק"ו ובב"ב דקל"ח. ולכך נראה לי דכוונת הש"ס דקשה לו האיך נאמר דשמואל חייש לב"ד טועין הרי הלכה כשמואל בדיני. ובב"ב קאמר הש"ס הלכתא דלב"ד טועין ל"ח ולזה מפרש כך דיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן דבדאורייתא ודאי בקיאים ול"ח לב"ד טועין. אבל בדרבנן חיישינן לב"ד טועין. דבדרבנן לא בקיאין כ"כ ולכך קאמר הש"ס דרק בדרבנן חיישינן לב"ד טועין לכך בעלמא בשל תורה ודאי יהיו בקיאין דהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו. רק מדרבנן יהיה טועין ויסברו דהלכה כרבי אפי' מחבריו ולכך לא סתרי ההלכתא אהדדי. דבמס' ב"ב בשל תורה מיירי וכאן מיירי מדרבנן וראי' לדברינו ממה דשם בב"ב דקל"ח ע"ב למה פריך מרבא דחייש לב"ד טועין הו"ל להקשות טפי משמואל דהוא קודם רבא דחיישינן לב"ד טועין כדמוכח כאן. ובע"כ דיש חילוק בין של תורה לדרבנן ובהכי א"ש מה שהקשתי בחיבורי לאו"ח במ"ש המג"א בישוב דעת הרמב"ם דהוצרך עד"ר אף דקיי"ל דצריך לפרוט הנדר מכח דחייש לב"ד טועין וכו'. והקשתי הרי קיי"ל דלב"ד טועין ל"ח ע"ש ולפי"ז א"ש דמה שצריך לפרוט הנדר הוי רק דרבנן מכח גזרה ובדרבנן חיישי' לב"ד טועין ודו"ק. עוד י"ל בישוב קושית הפ"י דלכך לא רצו לומר דטעו. דבכ"מ הלכה כרבי מחבריו דהרי קיי"ל דאין חוששין לב"ד טועין ולזה מחלק כך די"ל דנהי דבעלמא ל"ח לב"ד טועין מ"מ בזה יש לחוש כיון דהוי דבר שבממון. וקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. וכאן כיון דבעלמא הלכה כרבי מחברו רק דאין הלכה מחבריו וא"כ עיקר המעלה הוי מכח דרבים חולקים עליו. לכך אין הלכה כרבי. וא"כ בהא כיון דהוי דבר שבממון ולרבי הוי להחזיק ולפטור מממון הוי הלכה אפילו מחבריו דהריבוי אינו מעלה דאין הולכין במאה"ר. ולכך הוי חשש טעות ואין בזה סתירה למה דקיי"ל בעלמא ל"ח לב"ד טועין דכאן הוי עבידי למטעי ודוק היטב:
(סעיף י"ג) בהג"ה וכש"כ אם היו עדים לקיים חתימת החי וכו'. נ"ב עיין בש"ך שכתב שאם העיד הוא עצמו תחלה שוב הוי כל יתר כנטול דמי וכו'. ונסתפקתי אם הי' עדותו תחלה שלא בפני בע"ד וכדומה משאר ענינים דלא מהני עדות זה רק דבקיום שטרות הקלו ואח"כ ליכא עדים אחתימת הב' ובא לחתום ידו אחספא או אחרים להעיד על חתימתו ושהוא ואחר יעידו על השני אם מהני. אם נימא כיון דהעיד תחלה שוב לא מהני אח"כ כמ"ש הש"ך כאן או נימא דהרי מדינא עדות זה לא מהני שהעיד בתחלה רק מכח דבקיום הקילו ולקולא לבעל השטר אמרו כן אבל לא לחומרא. והיכי שנמשך ממנו חומרא אוקמוהו אדינא כמו בכל דוכתא וכיון דלא הוי עדותן כדין עדיין לא נפיק ממונא אפומי' ולכך מהני להעיד אחרים על חתימתו ולקולא אמרו ולא היכי דנפיק מנייהו חומרא או אפשר כיון דתקנו לקבל זה לגמרי תקנו וכיון דנתקבל נתקבל:
(סעיף כ"ד) שנים מהם מכירים חתימות ידי העדים ואחד אינו מכיר וכו'. נ"ב הנה לכאורה לפענ"ד נראה דהיינו דוקא בכה"ג היכי דהם עצמן מכירין החתימות בזה שפיר אמרינן דמשחתמו אין מעידין וחותם דכבר נתבטל צרופם. והיינו כיון דהם חתמו כבר. ונהי דלא יהיה השלישי עמהם. מ"מ כיון דעכ"פ מכירין החתימות הם עצמן ומועיל חתימתן להיות תורת עדות עליהם דהעדאת עדים מיהו הוי להריב"ש והרב רמ"א וא"כ שפיר כיון שחתמו בלא השלישי שוב הועיל חתימתן להיות עדים ונפקא מתורת דיינים לדין עדים וכיון דהועיל במקצת שוב לא מצי אחר כך השלישי לחתום עמהם ולהיות חוזרים ונעשים דיינים ובזה אמרינן שכבר נתבטל צרופן. אבל אם הם לא הכירו החתימות כלל רק אחרים העידו לפניהם א"כ כ"ז שלא הי' השלישי עמהן לא מהני עדותם וחתימתן כלל דהוי כעד מפי עד. וא"כ עדיין לא נתבטל צרופן כיון שלא הועיל חתימתן כלל. וכעין זה קיי"ל בש"ע אהע"ז ה' גיטין דהיכי דהנתינה הראשונה לא הי' מועיל כלום לא בעינן אח"כ נתינה חדשה. אבל אם הועיל הנתינה במקצת בעינן אחר כך נתינה חדשה. וא"כ ה"נ היכי דהחתימה שלהם הועיל תחלה במקצת לא מהני שיחתום אח"כ הוא עמהם ובעינן גם שלהם חתימה חדשה. אבל אם עדיין לא הועיל חתימתן כלום עדיין לא חל כלל חתימתן ולכך מהני חתימתו אחר כך ומצטרף עמהם. וכך נמי בדין שאח"ז וגבי העידו עליו שהוא גזלן ג"כ כיון והמימרות נאמרו יחד ג"כ מיירי שהכירו הם עצמן החתימות כל כה"ג אמרינן שנתבטל צרופן אבל כל שלא הכירו הם רק אחרים העידו לפניהם לא הועיל חתימתן ולא נתבטל כלל עד הראשון. דמעתה גם מ"ש הש"ך גבי ולא החתימה דפירש בש"ך כגון שהעידו לפני שנים. דלדעתי אינו נכון דאף אם הם לא הכירוהו רק העידו לפניהם כל שלא שמע השלישי אין זה כלום דהוי כעמפ"ע. דלכך הוה כאלו לא העידו לפניהם כלל עדיין ורשאים לכתוב ולחתום כמו אם לא העידו עדיין לפניהם כלל וזה נראה כוונת הש"ג שהביא הש"ך והש"ך תמה עליו שזה סותר הש"ס וכל הפוסקים עיי"ש. ולפמ"ש א"ש דהש"ג מיירי שהם לא הכירו בעצמם רק אחרים העידו כן לפניהם ובזה לכ"ע רשאים לחתום אח"כ דלפי"ז יהי' מוכח מן הש"ס כדעת הריב"ש שמהני בזה עדות מפי כתבם. גם לפי"ז יהי' מוכח מה דאוסר הש"ע לכתוב החתימה. היינו מכח דבחתימה חיישינן טפי לשקרי כן נראה לפי עניות דעתי נכון וברור לדינא:
(סעיף ל') בהג"ה וי"א דפסול נ"ב עי' בש"ך שהקשה מלשון הראשון דמלשון הרא"ש לא מוכח מידי ע"ש. ואפשר לומר דכוונת הרב לדעת הרמ"ה שהביא הש"ך לעיל בסעיף הקודם דס"ל דאם לא נכתב וחד ליתניהו. חיישיינן שמא קרוב או פסול הי'. ולכך לא חתם וא"כ לדידי' אם לא חזינן שהוא פסול חיישינן שמא היה פסול כיון דאיכא רעותא מכש"כ הכא שנמצא אחד מהם קא"פ ממש. שאינו כשר ולא תלינן לי' בהכשר דשלא חתום ולכך ס"ל דהרמ"ה פליג בזה ודוק היטב: