Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 48
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(סעיף א') סופר שבא לכתוב וכו'. נ"ב גרסינן בש"ס ספ"ק דב"מ אר"י המוצא שטר בשוק וכו'. עד סוף הסוגיא שם. והנה לכאורה אין הבנה לסוגיא זו דקארי לה מה קארי לה. וכי לא ידע המקשן דכל דבר אף דלא שכיח כלל מ"מ אפשר שיזדמן. והרי ר' יוחנן ל"ק רק אם נזדמן כן שפרע בו ביום ומה התחיל להקשות. ולכאורה הי' נראה שהם יהיו מחולקים בפלוגתת ר"ל ואביי בפ"ק דב"ב אם אמרינן חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו או לא יהיו מחולקים בדין סתם הלואה למ"ד יום אם שייך בי' חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. ולכך המקשן הוה ס"ל כמ"ד דאין אדם פורע ת"ז. וגם ס"ל דגם למ"ד יום הוי בכלל תוך זמנו. ולכך הוה קשה לו למ"ל דכתוב בו ביום בלא"ה הרי הוי תוך זמנו או בתוך למ"ד יום. ובע"כ כיון דכפל איתרע חיישינן אף ללא שכיח. וא"כ שפיר הוה קשה לו אם איתא דאפשר שיפרע אדם בו ביום. נהי דהוה ע"ד המועט מ"מ כיון דאפשר שיזדמן כן הוי לנו לחוש כיון דנפל איתרע כמו בת"ז או למ"ד יום. ובע"כ דא"א להיות כלל שיפרע ביומו. ולכך פריך שפיר והא חזינן דאפשר שיזדמן כן. א"כ נהי דלא שכיח מ"מ נימא כיון דנפל איתרע כמו בתוך זמנו ולכך משני דבאמת אפשר שיזדמן ע"ד המועט ומ"מ ל"ח לזה אף דנפל איתרע. ומה דחיישי' לזה בתוך זמנו היינו דאדם פורע תוך זמנו או בתוך למ"ד לא הוי תוך זמנו. כן י"ל. אבל היותר נראה בכוונת הסוגי' דהכוונה כך. דהנה קיי"ל אין הולכין בממון אחרי הרוב. אך היינו דוקא בסתם רוב. אבל במיעוטא דמיעוטא דל"ש אפילו בממון ל"ח כדמוכח בכמה דוכתא. וא"כ ה"נ הנה שטר שלוה בו ופרעו דנמחל שיעבודו זה הוה רק אם נותן לו בתורת פרעון אבל אם נותן לו בתורת פקדון לא נמחל שיעבודו בכך כידוע וא"כ אף אם נותן לו בתור' פרעון ראוי לומר כמו דקיי"ל בהכיר בה שאינו שלו דהוי המעות פקדון מכח דאדם יודע שקרקע אין לו. וגמר ונתן לשם פקדון. וההוא דלא אמר לו לשם פקדון סבר לא מקבל מני'. א"כ ה"נ בפרעו בו ביום נימא כיון דפרעון ביומו לא שכיח כלל. וא"כ ודאי דהוה כוונת הלוה שנותן לו רק לפקדון ולחזור ולקבל הימנו לשעה וההוא דלא אמר לו סבר דלא מקבל מני' וא"כ כיון דהוי רק לשם פקדון אם כן לא נמחל שיעבודו כלל. וי"ל המלוה בעצמו יודע זה ואינו מוחל שיעבודו. ואף אם המלוה אינו יודע ומוחל הרי עכ"פ הלוה אינו רוצה להחזיק במחילה זה והוי כזה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות גם הוי כמחילה בטעות דאם היה ידע המלוה דנותן לו רק לפקדון לא הי' מוחל לו. וא"כ כמו התם דאמרינן דהוי לפקדון אף דהלה מוחזק במעות והרי ע"ד מועט יתכן להיות דכיון למתנה מ"מ כיון דהוי רק מיעוטא דמיעוטא דל"ש אף בממון אין חוששין לו. א"כ ה"נ למה יהי' נמחל שיעבודי. כיון דלא עביד אינש דפרע ביומו. א"כ ודאי הוי לפקדון ואינו נמחל שיעבודו כלל ושפיר מוכח דעביד אינש דפרע ביומו ולזה משני מי אמרינן דלא פרע כלל להיות מילתא דל"ש כלל. אני מודה דהוי מיעוט דשכיח רק דמ"מ ע"פ רוב אינו עשוי לפרוע. וא"כ בזה הולכין אחרי הרוב כיון דאי נימא דלא פרעו הוי השטר בתקפו לכך אזלינן בתר רובא ולא חיישינן לפרעון בת יומא כיון דאם נלך בתר רובא נתחזק השטר וכמו דאמרינן מגו להוציא בשטר כה"ג כמ"ש הב"ש סי' ס"ח ה' כתובות כן ה"נ בזה. אבל התם בנמחל שיעבודו כיון דעכ"פ פרעו בודאי בזה איתרע שטרא. וכמו דקיי"ל בסי' נ"ח בסטראי דאם רק חזינן שנתן לו מעות איתרע שטרא. מכש"כ בזה דנתן לו על שטר זה ודאי איתרע שטרא והוי כאילו לא הי' שטר כלל. ולכך שוב אין הולכין בממון אחרי הרוב ואין גובין בו מן הלקוחות דחיישינן דנמחל שיעבודו. וא"ש ודו"ק. כן נלפענ"ד נכון מאד בביאור הסוגיא בעזה"י ובמהדורא ג' שלי על חו"מ סי' רפ"ז בתשובתי לק' קאלימייא ביארתי הסוגיא הנ"ל באופן אחר: