Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף ה' בהג"ה והשליח ב"ד יכול להגיד לב"ד ואין בזה משום לה"ר נ"ב עי' בסמ"ע מקור לדין זה. ובאמת אין מזה ראיה כלל. לפי דעת הגהות מיימוני הוב' במג"א באו"ח סי' קנו דמות' לספר לה"ר על בעלי מחלוקת ויליף לה מדכתי' ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך יעו"ש וא"כ הרי אין לך בעלי מחלוקת יותר מדתן ואבירם שהיו בעלי מחלוקת בכל הענינים כמו שאי' במדרש ובגמרא לכך מותר לספר עניהם לה"ר. ומניין לנו לשאר אנשים שאינן בעלי מחלוקת שמותר לספר עליהם השליח ב"ד לה"ר וצ"ע כזה. סעיף ה' הנוטל שכר לדון כל דיניו שדן בטילין. נ"ב נלע"ד דהיינו דוקא אם דן ע"י כפי' אז דיניו בטלים אבל אם באו מעצמם לפניו לדין וידעו דרכו שהוא רגיל בכך לקבל שכר. ובפרט אם נתנו לו שכר קודם שאמר להם הפס"ד א"כ היה הברירה בידם לילך מאתו ולא לשמוע ממנו הפס"ד וא"כ אם הם עומדי' לפניו לקבל פסק דינו ונותנים לו שכר א"כ הרי סברו וקבלו ע"ז. וכיון דקבלו עליהם דינו דין ולא גרע מאם קבלו עליהם קא"פ דמהני אף דהתם יש חלוקי דינים בזה. הכא דאין הפסול מדאורייתא רק קנסא בעלמא ודאי כיון שהסכימו הסכימו ודינו דין ואינם יכולין לחזור בו אח"כ ועוד נראה דגוף האיסור של קבלת שכר הוי רק אם דן בכפי' דאז דיין שדן בכפיה והוא מבקש שכר בעבור זה בזה אסור לו לקבל שכר דבזה שם דיין עליו ואסור לו לקבל שכר אבל אם שלא בכפיה הוא דן רק שהם באים מרצונם ומבקשים הימנו לדון לפניו הם יודעים שהוא נוטל שכר אם כן מסכימים הם על ככה דאדעתא דהכא באו א"כ מחויבין הם עצמם בדבר שאינן חייבין והוי כאילו נותנים לו מתנה בעלמא ברצונם לא בתורת שכר ומתנה בעלמא ודאי מותר ליקח משניהם יחד בשוה כיון דאין ע"ז תורת שיחד כנלע"ד ברור. ומזה הטעם נתפשט המנהג שלוקחים הדיינים שכר בזה"ז ואחד מאלף נזהר בזה מכח דבזה"ז הוי רוב הדיינים בלי כפי' ולכך מותר לקבל שכר כנלפע"ד טעם המנהג ועי' באורים ותומים שכ' טעם אחר ודו"ק: סעיף ב' בהג"ה ואין ב"ד יכולין לכוף וכו' וי"ח וכו'. נ"ב אעתיק מ"ש בקצרה להרב הגדול מוה' דוד זאב נ"י אבד"ק בערימלייא אשר שאל אותי אם יפה עשה שלא רצה לכוף על הפשר. תשובה יפה עשה שנתיירא כי בכ"מ שכ' הרב וי"ח העיקר כדעה ראשונה ובפרט להוציא ממון הרי יכול לומר קים לי. ומכש"כ דאין לדיין לכנוס בזה בעובי הקורה מיהו לקרותו עבריין כדעת האו"ת אין כאן הוצאת ממון בזה יפה עשה. ומה ששאל אם נאמן על הפשר. הנה לפי משמעות נראה דהבע"ד בעצמו הבטיח כן. אבל לא שרו"מ כת"ר פסק כן. א"כ הרי אין בו ממש כיון דהוי דיבור בעלמא ויכול לחזור בו ומה מהני נאמנות של רומ"ע ואם אין לשונו מדוקדק. רק רו"מ פסק כל שקבל עליו ק"ס נמי אם מתחלה פסק רב על סנה אחת א"כ כבר קיים הק"ס ואין לו בת לחדש אח"כ דבר עוד כיון שפסק פעם אחת שוב נסתלק מלהיות דיין בזה ואף אם לא פסק רו"מ עדיין לגמרי. הנה להיות נאמן בדבר ידע רומ"ע כי אף אם יהי' נאמן אינו רק כע"א ולא יועיל רק לשבועה. ובלא"ה הרי הוא חייב שבועה עכ"פ מכח טענות שמעון שטוען שרו"מ פסק כן ואין נ"מ בין דאורייתא או דרבנן. גם אף אם הבע"ד שמעון לא שמע מראובן כן יכול להשביעו ע"פ הגדת רו"מ כדין הוגד לו מפי אחר ואף אם הוי רו"מ כע"א אינו ברור די"ל כיון דנסתלקו מלפניו גרע ועי' בש"ך סי' ק"ג שהביא כמה דעות דגם שנים אינן נאמנין לכך לכ"ז דיין אחד אף כע"א א"נ והוי ראוי לומר דאף להחולקים דב' נאמנין היינו רק בב'. דב' לא אמרו בדדמי כמ"ש באהע"ז סי' י"ז אף בע"א י"ל דמודים דדיין אחד אפי' כע"א א"נ. רק משמעות אחרונים משמע דהוי כע"א אך עכ"פ להסוברים דב' א"נ ודאי דדיין א' לא הוי כע"א. וא"כ הוי ספק ויכול הנתבע לומר קים לי. ועוד מה שסמך רו"מ על הש"ך בסי' ל"ט דבדיין לא שייך חוזר ומגיד. ידע רו"מ שבחו"מ שלי ציינתי שם על דברי הש"ך שזה סותר לדברי הרמ"א בסי' מ"ו סכ"ד דשם מבואר דבדיינים נמי אין חוזרין ומגידין. והוא תמיה וכעת נ"ל דאפשר לחלק בין דיבור למעשה דבסי' מ"ו אם לא היו ביחד אז עשו מעשה שלא כדין שכתבו וחתמו שלא כדין לכך לעשות מעשה כולי האי הוי נגד הסברא בזה אף בדיינים אין חוזרין ומגידין. אבל בסי' ל"ט דהמעשה כדין עשו רק מה שלא הגידו לו. כיון דזה אינו במעשה רק בשוא"ת לכך הם חוזרין ומגידין. ולפי"ז היה נראה בנדון שלנו דגוף המכתב ככתב שלא כדת ודאי דאינו חוזר ומגיד. והנה שבתי וראיתי במכתבו שהי' הבטחתו בקגא"ס להשכיר לו אחר שנה הרחיים בשוי' א"כ אזיל לי' חשש דברינו הנ"ל. דא"כ אין זה פס"ד שלו רק עדות בעלמא שראה רו"מ אם כן יש לו דין ע"א כשאר עד. ובעדים ודאי אינו חוזר ומגיד לדעת הש"ך ודעמיה בס"ס מ"י אך באמת זה אינו ענין כלל לחוזר ומגיד דאם היה הפשר על שאר השנים שוה לשנה הראשונה אז כיון דהפס"ד שלו כתב רק על שנה ובאמת היו על כמה שנים. אם כן כסותר דבריו הראשונים לכך הוי כחוזר ומגיד. אך באמת אינו שוה פשר שאר השנים לשנה הראשונה דשנה הראשונה הוי פחות משויו ושאר השנים כשויו אם כן אינו סותר דבריו הראשונים דיפה כתב דשנה הראשונה יהיה בפחות משויו ועל שאר השנים לא הזכיר א"כ הוי זה עדות אחרת ואין זה חוזר ומגיד. ועי' כעין זה ממש בסי' נ"י סעיף א' בש"ך ס"ק ג' בשם הרשב"א כיון שלא כתבו על תנאי זה בלבד הושלש בידו יכול לומר שהיה תנאי אחר והוא ממש כזה לכך העיקר דאין זה כחוזר ומגיד ונאמן רו"מ כע"א. כן השבתי להרב הנ"ל ועיין בחיבורי טוב טעם ודעת מה"ק הלכות צדקה מ"ש בתשובה לק' ירושלים יע"א תובב"א: