ס"א כלהנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין וכו' נ"ב גרסינן בפ"ז דשבועות רמ"ו. שלח להו ישבע בה"ב ויפסיד אומן וקשה מה"ת הוי ס"ד שיפטור בעה"ב אף משבועה הרי הוא מודה במקצת ולמה יגרע מכל מ"מ. והנה לכאורה היה אפשר לומר דהוי ס"ד דכאן יש לו מגו דפרע הכל וכמ"ש התוס' דכאן מיירי בלא פרע ויש לו מגו דפרע הכל. ובשלמא בשאר טוען הוי מגו דהעזה אבל בשכיר דלא עשה לו טובה אדרבא הוא עשה לו טוב' להשוכר דשכרו לכך מעיז ומעיז ולכך הוי ס"ד דפטור אף משבועה. ולמסקנא ס"ל דאף בזה אינו מעיז והוי מגו דהעזה. אך בהיות כן קשה לי מה פריך מברייתא דבזמנו נשבע ונוטל דילמא הכוונה כך דלעולם י"ל כס"ד דבשכיר מעיז ויש לו מגו רק דלכך מחייב שמואל שבוע' ולא בחשב מגו דהרי אם הי' טוען שפרע הכל הי' השכיר נשבע ונוטל ולא היה מרויח בכפירתו לכך לא נחשב מגו וא"כ נימא דשמואל מיירי בתבעו בזמנו וכונת הברייתא הוי כך דהיינו דקמ"ל דבזמנו כיון דאם הי' טוען פרעתי הי' נשבע ונוטל לכך אין לו מגו לזה חייב הבה"ב ש"ד עבר זמנו א"כ אם טען פרעתי הי' המע"ה לכך יש לו מגו לכך גם עתה פטור משבוע' במיגו דכופר הכל ומאי פריך וצ"ע ודו"ק. עודשם כל הנשבעין שבתורה וכו'. נ"ב הנה ל' רש"י בר"פ כל הנשבעין. כל הנשבעין שבתור' נשבעין ולא משלמין ופרש"י שלא חייבה התור' לשבע וליטול כו'. ובעיני אין לשונו מדוקדק. דמה"ת הוי ס"ד שיתחייב לשבע וליטול הרי בידו שלא ליטול ולא לישבע. וכך הל"ל שלא האמינ' לו התורה לישבע וליטול. והן אמת דבזה היה אפשר לפרש דהכונה כגון בא"י אם פרעתיך או במשואיל"מ שנוטל לא חייבה התור' לישבע וליטול רק ממ"נ או דלא מהני שבועתו ליטול ואם נוטל הוי בלי שבועה. ומ"ש ואלו נשבעין ונוטלין הכונה נמי כן דאף שנוטלין מ"מ אין יכולין ליטול בלי שבועה. אבל מ"מ קשה מי דחקו לכך ולא פירש הכונ' דמן התור' דלא האמינ' התורה לישבע וליטול אבל רבנן תקנו שיהיו נאמנים ליטול בשבועה וצ"ע:

סעיף ג' בד"אכשיש עדים ששכרו וכו' נ"ב הנה בש"ס שם מקור דין זה פריך שבועת השומרין דחייב רחמנא היכי משכחת ליה עד דתפקיד לי' בשטרא והרמב"ם השמיט זה. ועיין בחיבורי לחו"מ מהדורא ג' סי' קפ"ב מ"ש בישוב זה ע"ש ודו"ק: