Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 93
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ס"י אולא הייתי שותפך מעולם וכו'. נ"ב הנה נרא' לפע"ד דדוקא באומר לא נשתתפנו מעולם אבל באם מודה שנשתתפו או שיש עדים שנשתתפו להסוברי' דאמרינן מגו לאפטורי משבוע' רק שטוען שהי' תנאי עמו שלא ישנה ואם ישנה יתבטל השותפות למפרע אף דהוי דינו כאלו לא נשתתפו מעולם מ"מ חייב שבועה. והטעם נראה דהרי כיון דשבועות השותפין הוי רק מכח דתקנו חז"ל מכח דמורי התירא א"כ מה לי טענה זו או זו סוף סוף מורי התירא לכך ראוי לתקן בזה שבוע' רק באומר לא נשתתפנו יחד מעולם או בטוען כבר חלקנו בזה לא תקנו שבועה מכח דא"כ לא שבקי' חיי דיתפוס לכל אדם ויאמר היינו שותפין או אם כבר חלקו יאריכו ימים ושנים ובאיזה זמן שירצה יתבענו לכך בזה לא תקנו חז"ל שבועה. ולומר דבלי התקנה חייב בשבוע' כדין כפירת כל הטענות בזה שפיר נתנו טעם דזה אינו כפירת ממון דאם יודה אינו עליו רק שבועה אבל באם הוי עדיין שותפו רק שטוען טענ' אחרת בענין שבטל השותפות בזה ל"ש לומר לא שבקת חיי לכך בזה חייב שבוע' מתקחז"ל מכח ה"ט גופי דמורי היתירא וראי' לזה מדעת הרא"ש דס"ל דבעינן עדים שהי' שותפו דבלא"ה נאמן במיגו וברמזים מפרש יותר דבעינן עדים שהיה שותפו וכן בהר"ן מבואר דאיכא דיעות דבעינן שיהי' שותפו מה יועיל זה הרי יש לו מיגו דשינה בשותפות והיה לו תנאי עמו דאם שינ' יתבטל ובע"כ בכה"ג לא הוי מיגו מכח טעם הנ"ל והן אמת די"ל דלא הוי מיגו זה מכח דלא שכיח דהרי בשבועת השומרים מהני מיגו דנאנסו אף דלא שכיח אף די"ל דהתם שאני דלא הוה העזה מ"מ הרי גם בשכיר כתב הרא"ש והר"ן הטעם דבמגו כל דהו אדינא א"כ ה"נ נימא מיגו כזו ששינה בשותפות ובטל השליחות ובע"כ כמ"ש דגם בזה חייב שבועה והנה ראיתי בקצה"ח שכתב דאם טוען תנאי הי' שלא ישבע פטור והנתיבות כתב עליו דליתא ולא כתב שום טעם בדבר ולפמ"ש צדקו דבריו דבזה שפיר שייך מורי התירא ולנך גם בזה תקנו שבוע' וראיה מהרא"ש ואינך פוסקים הנ"ל דאל"כ תמיד יש לו מיגו כזו והאיך משכחת שבועת השומרין ואף דיש עדים ולא שמעו התנאי יכול לומר אח"כ היה לי תנאי בינו לבין עצמינו ואטו עדים בכנפיו תלוי להי. ובע"כ כה"ג דלא מהני טענה זו דגם בזה חייב שבוע' וז"ב לפע"ד ודוק היטב:
שם סעי י"גראובן שהטיל לכיס ת' מנה כו' נ"ב עיין בנה"מ שכתב דאם קיבל בעיסקא דהחצי הי' מלוה חייב עליו מכח דהוי כא"י אם פרעתיך ע"ש ואין דבריו נראין דהרי דעת המש"ל בלא הוי ליה למידע אף בא"י אם פרעתיך פטור והוא עצמו בסי' ע"ה הסכי' שם לדברי' והן אמת דקי"ל לעיל בסי' ע"ב ס"א דאם טוען המלוה שנאנס המשכון והלוה א"י שנשבע המלוה וגובה חובו וכתב שם הטעם בטור וסמ"ע דהוי כא"י אם פרעתיך כו' וא"כ לכאורה מוכח מזה דאף בלא ה"ל למידע חייב בא"י אם פרעתיך אך באמת ז"א דהתם שאני דהוי כא"י אם יש לי בידך כנגדו דגרע מטענות פרעתי וראי' שהרי באם טוען הלוה ברי שמכרו ג"כ דעת הש"ך שם ובסכ"ט דנשבע המלו' וגובה חובו היכי דלית לי' מגו ללוה ובע"כ דהיינו מכח דהוי טענות יש לי בידך כנגדו דאינן נאמן רק במיגו דפרעתי וא"כ מה"ט בא"י אם פרעתי י"ל דפטור בלא ה"ל למידע ושאני א"י אם יש לי בידך כנגדו מטענות א"י אם פרעתי ולפ"ז בנ"ד בשותפין אם קיבל הסחורה הזו עצמה שנקנות במעות העיסקא בזה י"ל דהוי כפרעון ממש ואין דומה לשאר משכון כיון דכתב הב"ח והובא בכמה מקומות דדבר הבא מאותה הסחורה נחשב כסחורה עצמה וכן הבא מאותו המעות וכו' וא"כ ה"נ בזה י"ל דהרי אם החזיר לו מעות העיסקא עצמה ודאי עולה לפרעון א"כ ה"ה אם הי' הסחור' מאותו עיסקא בידו ומכרה וקיבל דמיו זה עולה לו במקום פרעון ממש ואין דומה ליש לי בידך לכך פטור הוא בלא ה"ל למידע ודו"ק היטב ובחידושי משפט צדק על חו"מ בסימן זה הארכתי בזה: