סעיף א'. אלאשאומר שאין לו במה לפרוע. נ"ב נשאלתי מק' סקאלי באיש אחד שהי' לו חוב באחד ולא רצה לשלם לו והלך המלוה ותפס ממנו מטלטלין בעד חובו. ובא אחר ואמר שהמטלטלין הם שלו שלקח ממנו בהקפה ולא נתן מעות עדיין והשבתי כי לא אאמין שיעלה על דעת שום בן תורה לומר שיהיה הבע"ח נאמן לומר שלא פרע לו שיגבה כל המטלטלין לעצמו ואף אם הלוה מודה לו שלא פרעו לו עדיין מטלטלין אלו אינו נאמן לחוב לאחרים. ודאי אם היה אומר כן קודם שתפס הבע"ח אז הי' לו מגו הי' נאמן דכאן אינו נגד החזקה כיון דאף לפי דבריו המה כבר שלו רק שמוד' שהוא חייב ובזה מהני מגו כמ"ש הש"ך כאן בסי' צ"ט והי' נוטל זה לבדו אך באין לו מגו אינו נאמן. ואף דיש למלוה שט"ח עליו אינו נאמן לומר שמטלטלין אלו שלו ויקח הכל כפי התקנ' רק יש לו חלק כפי שאר בע"ח (היינו אם לא תפס או אף אם תפס לפי התקנ' המבואר בכה"ג ובב"ש באהע"ז סי' נג) ומה שהביא השואל ראיה משו"ת צ"צ שכתב בסי' קי"ז כיון דהוי רק תקנה לכך הוי רק איהי גופי' ולא דאתי מחמתי' וא"כ ה"ה לענין זה דהיינו דוקא אם לא תפס ולא כשתפס הנה מן הצ"צ נפלנו במחלוקת באשלי רברבי דהרי הב"ח והב"ש באהע"ז מביאו ס"ל להיפוך דגם בזה הוי דאתי מחמתו כמוהו. והצ"צ יחיד הוא בדבר דא"י לומר קים לי'. מ"מ יותר הו"ל להביא ראיה ממ"ש הש"ך סי' שנ"ג בשם מוהר"ם אלשיך והסכים עמו בזה לענין תקנת השוק דאם בא ליד בעלים הראשונים א"צ לשלם לו. א"כ מוכח דהיכי דהוי תקנה אפי' בימי הש"ס אם תפס א"צ לקיים התקנה מכ"ש לענין תקנות ארצות וכן לענין מחויב שבועה ואיל"מ כיון דאמרי' הבו דלא לוסיף עלה לכך כשתפס אף מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה אין מוציאין מידו כמ"ש בש"ס וחו"מ סי' ק"ח. ולכך ה"נ בתקנה ולו יהא דהוי ספק בתקנה אוקמיהו אדינא ויפה דן ויפה הורה בזה ע"כ השבתי ודוק היטב: