Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 131
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' צריך שתהי' כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש וכו' נ"ב הנה זה מוסכם מהש"ס ומכל הפוסקים דבעינן בגט גם לשמו של בעל וקשה לי טובא מניין לנו מן התורה דבעינן לשם הבעל והרי עיקר לימוד התורה הוי ממ"ש וכתב לה לשמה א"כ תינח לשמה אבל לשמו מנ"ל ולכאורה היה נראה לי דבאמת לשמו אינו רק דרבנן ורבנן גזרו לשמו אטו לשמה ונ"מ מזה דבאם לא נכתב לשמו אינו רק פסול דרבנן ובהכי א"ש לשון הטור שכתב בסימן זה דכל גט שנכתב שלא לשמו פסול והב"י הרגיש בזה דכוונתו בטל וקשה למה לא כתב בפירוש בטל אך לפי הנ"ל א"ש דאם הוי שלא לשמו הוי רק פסול ולא בטל ובהכי הוי אפשר ליישב גם לשון המשנה דתנא כל גט שלא נכתב לשם אשה פסול ולא נקט בטל אך י"ל כמו דגזרינן דבעינן לשמו אטו לשמה כן י"ל דגזרינן נמי להיפוך אם נימא דבשלא לשמו בטל הגט ומותרת לכהן יאמרו דגם לשמו בטל הגט ומותרת לכהונה לכך גזרינן להיפוך לחומרא דגם בלשמה יהא רק פסול ואינו בטל רק אם נכתב שלא לשמו ושלא לשמה אז לא שייך גזירה ואז בטל דלא שייך גזרה דממ"נ אם לא יהי' נכתב לשם שניהם באחת בטל מכח לשמה ואם יהי' נכתב בחסרון אחד מהם באמת יהי' רק פסול ול"ש חשש אתי לאחלופי דבאם נכתב בשניה' שלא לשמם אטו אם נחסר לשם אחד מהם בזה לא מחליף כן היה נ"ל לומר ואם מלשון הש"ס וכן בלשון הטור ובכולם אינו פוסל לכהונה והוי ככולן הוי נמי דין זה אם כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה והרי בזה הוי לשמו רק לשמה לא נכתב ובטיל כגט מוכח דלא כמ"ש רק בשלא לשמה לבדו נמי בטיל מיהו בלשמו י"ל כן דבזה אינו בטיל רק פסול והנה אם לא נאמר כן לא ידעתי למה יהי' בטל אם לא כתבו לשם הבעל דמנ"ל דבעינן לשמו מן התורה והנה להסוברים דבעינן שליחות בכתיבה א"ש די"ל דאם לא כתבו לשם הבעל הוי כאילו לא כתבו בשליחותו אבל להסוברים דלא בעינן שליחות קשה מנ"ל דבעינן לשמו והנה מלשון הש"ס ר"פ כל הגט דקאמר שם מה יתר על תנא דבר"י לא זה שנכתב שלא לשם גירושין רק גם זה שנכתב לשם גירושין פסול ולא זו שנכתב לשם גירושין דידי' רק גם זה שנכתב לשם גירושין דידה וכו' ולמה לא קאמר לא זו שנכתב שלא בשליחות הבעל רק גם זה שנכתב בשליחות הבעל נמי פסול ומדלא קאמר כן מוכח דלא בעינן שליחות בכתיבה ולעיל הוכחתי בתשובתי דבעינן שליחות בכתיבה וצ"ע ועיין במהדורא חמישי על אהע"ז שלי סימן קכ"ג שכתבתי ראי' להיפוך עיי"ש: הנה מידי דברי בו אציין דבר בצ"ע בענין זה הנה הש"ס ברפ"ק דמס' זבחים מוכיח שם דבגט פסול סתמא רק בעינן בפירוש לשמה ובזבחים בסתמא נמי כשר ומביא שם הש"ס כמה ראיות דבזבחים סתמא נמי כשר וקשה הרי זה משנה מפורשת בפ"ב דזבחים משנה ד' ובש"ס ד' כ"ט כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו ופירש שם הרע"ב בשתיקה היינו בלא מחשבה הפוסלת משמע אף דלא חישב נמי מחשבה כשירה כל דלא חישב פסולה הוי כמצותו וכן כתב שם התוי"ט בשם פירוש המשניות להרמב"ם וז"ל וכ"ש אם היתה מחשבתו במקצת שהוא כמצוה ר"ל מחשבה כשירה עכ"ל הרמב"ם משמע דלשון בשתיקה משמע דלא חישב מחשבה כשירה רק דלא חישב גם פסולה ובע"כ לשון בשתיקה הכי משמע דאין לומר כוונת בשתיקה ממעט דיבור שלא דבר כן בפירוש דמה ענין דבור לכאן הרי אח"כ בחישב חוץ לזמנו וכו' נמי פוסל בשתיקה במחשבה לבד וא"כ אינו דבר והפוכו והו"ל לומר שחט כדינו או בהכשר ובע"כ מ"ש בשתיקה היינו כפירוש הרע"ב וקמ"ל דאפי' לא חישב במחשבה כשירה רק דלא חישב מחשבה פסולה נמי נחשב קרב המתיר כמצותו וא"כ מפורש היא דסתמא כשר וצע"ג בזה ודו"ק:
ס"א צריך שתהי' כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת נ"ב הנה בריש פ"ק דזבחים מוכיח הש"ס דבגט סתמא פסול ובעינן בפירש לשמה ובזבחים סתמא נמי כשר ותמי' לי טובא שמחפש שם הש"ס להביא כמה ראיות דבזבחים סתמא נמי כשר וקשה הרי זה משנה מפורשת בפ"ב דזבחים משנה ד' ובש"ס דכ"ט ע"ב כיצד קרב המתיר כמצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו ופירש שם הרע"ב בשתיקה היינו בלא מחשבה הפוסלת משמע אף דלא חישב נמי מחשבה כשרה כל דלא חישב פסולה הוי כמצותו וכן כתב שם התוי"ט בשם פירוש המשניות להרמב"ם וזה"ל וכש"כ אם היתה מחשבתו במקצת ר"ל מחשבה כשרה עכ"ל הרמב"ם משמע דלשון בשתיקה משמע דלא חישב מחשבה כשרה רק דלא חישב גם פסולה ובע"כ לשון בשתיקה הכי משמע דאין לומר כוונת בשתיקה ממעט דיבור שלא דיבר כן בפירוש דמה ענין דיבר לכאן הרי אח"כ בחישב חוץ לזמנו וכו' נמי פוסל בשתיקה במחשבה לבד וא"כ אינו דבר והפוכו והו"ל שחט כדינו או בהכשר ובע"כ מ"ש בשתיקה היינו כפירוש הרע"ב וקמ"ל דאפי' לא חישב במחשבה כשירה רק דלא חישב מחשבה פסולה נמי נחשב קרב המתיר כמצותו וא"כ מפורש הוא דמסתמא כשר ודוק וצע"ג בזה:
סעיף ג' יתר על זה מי שיש לו שתי נשים וכו' נ"ב עיין בש"ס דנ"ד בזה בסוגיא שם אמר רבין ש"מ שני יוסף ב"ש הדרין בעיר אחת וכו' עיימ"ש בזה בסוגיא זו בעזה"י בחידושי לחו"מ סימן צ"א במהדורא ד' שלי סימן ק"ב מ"ש שם בפלפול סוגיא זו בעזה"י ודוק:
בסעיף ה' גט שכתבו שלא לשמה נ"ב עיין במהדורא חית שלי סימן ר"ה מ"ש בזה בישוב דברי הרא"ש בזה ובמה שיש לחקור הועלה יותר ממה שהי' תחלה אם מהני לכ"ע או גם זה לא מהני עי' שם מ"ש בזה בעזה"י ובישוב קושית התוס' בריש פ"ב דגיטין די"ט עיין שם ודוק ועיין בחיבורי סת"ם בהשמטות ליו"ד סימן רע"ו מ"ש בעזה"י בתשובתי ל"ק ניקולשפורג ודוק שם:
סעיף ו' אם נתנו לה בעידי מסירה כו' עיין ב"ש מה שהקשה וכ' שגם בת"ה הקשה כעין זה. ולפענ"ד נראה דלק"מ דבשלמא בשלא לשמה אם יחתום העדי' שלא לשמה אז יסברו שמותר לכתוב נמי שלא לשמה ולא ידעו דבעינן כלל לשמה אבל בעכו"ם בערכאות אף אם נאמר דכשר בשמות מובהקין מ"מ ידעו דבעינן בני כריתה ונכרים אינן בני כריתה שהרי בשמות שאינן מובהקין עכ"פ פסולין וע"כ מטעם שהם אינן בני כריתה רק בשמות מובהקין כשר שניכר שהם נכרי' ולא אתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה רק יבאו עידי מסירה לפנינו וזה שפיר בחתימה אבל בכתיבה לא שייך שמות מובהקין ועדי מסירה שפיר ידעו שהוא פסול שהרי אינן בני כריתה שהרי אף לחתימה פסולין בשמות שאינן מובהקין מטעם זה שאינן בני כריתה ויבאו לסמוך עלייהו ואין שייך גזירה תו כלל ע"כ הצריך ליתן טעם אטו שמות שאין מובהקין כן נראה לי ברור ולק"מ:
סעיף ז' וכן יאמר הסופר כו' עיין בחבורי לא"ח סי' י"א מה שהקשיתי על דין זה. והנה אם יכתב מקצת גט הראשון סתם או שלא לשמו ואח"כ כתב השאר לשמו נראה פשט לשון הפוסקי' ובפרט מלשון המרדכי שהביא הב"י שהוא פסול. אך באמת קשה למה יהי' פסול הלא בש"ס פ"ה דפסחי' מבעי שם בפסח בשאר ימות השנה אם שחטו לשמו ושלא לשמו אם כשר הוא או לא ומסיק שם רבא דכשר דהא סתמא לשמו קאי ואעפ"כ אם שחטו שלא לשמי כשר ואתי שלא לשמו ומפקיע מידי לשמו ה"ה נמי כי אמר לשמו תחלה אין חילוק בין אמר ובין לא אמר ומפקיע שלא לשמו מידי לשמו ייע"ש. ועיין בתוס' שם מה שהקשו מלשמו ושלא לשמו בפסח דכשר לר"מ ולא מפקיע מידי לשמו ותרצו דשאני התם דהכשר לשמו נוהג בכל הזבחי' ייע"ש. ולפ"ז הכא בגיטין הרי מבואר במס' זבחים פ"ק שלכך בעינן באשה בפירוש לשמה משום דסתמא לאו לגירושין קיימא כו' וא"כ קשה כיון דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ואעפ"כ כי מכוין לשמה אתי ומפיק מידי שלא לשמה וא"כ ה"נ כי אמר שלא לשמה בתחלה ואח"כ לשמה ראוי שיהי' מוציא מידי שלא לשמה כיון דאין חילוק בין אמר ללא אמר לרבא ואין לומר דגט שאני שהרי בש"ס דזבחים מדמה הש"ס גט לקרבן משמע דשוין הם לדינא והכא באשה פסול דשלא לשמה אינו רק גבי אשה אבל בשאר קנינים דחולין לא מצינו בהם פסול דשלא לשמה ודומה לפסח אצל קרבנות דאמרינן שאינו נוהג בכל הזבחי' כן ה"נ בחולין אינו נוהג בשום קנין לשמו ושלא לשמו רק באשה ולמה לא נימא דאתי לשמו ומפקיע מידי שלא לשמו ואין לומר דשאני פסח דשלא לשמו נוהג בכל הזבחי' ופסול דלשמו הוי בפסח לבד ולכך אלים שלא לשמו להפקיע מידי לשמו אבל הכא כמו דפסול שלא לשמו הוי רק באשה ה"ה הכשר דלשמו הוי רק באשה ולכך לא אלים זה להפקיע זה. זה אינו דמה שנוהג בכל הזבחי' היינו לפסול או לא לעלות לשם חובה אבל להכשיר שלא לשמו ג"כ אינו נוהג רק בפסח לבד בשאר ימות השנה ואעפ"כ אתו שלא לשמו ומפקיע כו' כן ה"נ נימא להיפוך בגט ואין דומה למה דאמרינן בפסח שלא לשמו ולשמו פסול ולא אתו לשמו להפקיע מידי שלא לשמו דהתם אלים שלא לשמו דנוהג בכל הזבחי' כו' גם סתמא לשמו קאי ולכך אין ראי' ממה שלשמו לבד כשר שיהי' כשר נמי בשלא לשמו ולשמו אבל בגט דסתם לאו לשמה הוא ואעפ"כ בלשמה כשר ה"נ נימא בשלא לשמה ולשמה. אך לכאורה הי' נראה הטעם בזה דהא דא"ר בפסח בלשמו ושלא לשמו היינו רק בחד עבודה אבל בשתי עבודות ודאי דפסול רק בחד עבודה אז ס"ל דמפקיע וכן מוכח מדברי התוס' שם ייע"ש. ולפ"ז הכא בגט כל שני תיבות בלבד הוי מלאכה בפ"ע ולכך בשלמא בחד עבודה שכל זמן שלא גמר כל העבודה אין פלגא דעבודה נחשבת לכלום ולא הוי ענין בפ"ע להיות שייך עליו לומר שסוף סוף זה הפלגא נשחט שלא לשמו ונפסל דפלגא דעבודה אינו כלום רק כשנגמרה כולה ואז הרי חישב גם לשמו ומפקיע מידי שלא לשמו אבל בגט כל שתי תיבות ושני אותיות הוי מלאכה בפ"ע וכדקיי"ל גבי שבת וכמ"ש הב"ש לעיל בסי' קכ"ג גבי מומר ייע"ש וא"כ ה"נ מה בכך ששאר הגט נכת' לשמו מ"מ אנן בעינן שיהי' כל הגט לשמו וכאן שורות הראשוני' או תיבות ואותיות הראשונות נכתבו שלא לשמו והוה חשובין כתיבה בפ"ע ודומה לפסח בשתי עבודות דלא מהני. אך לפ"ז היה נראה דאם קצת אות כ' שלא לשמו וגמר האות לשמו או אות אחת שלא לשמו ואות לשמו ראוי שיהיה כשר האות בלי חבירו ומכ"ש חצי אות לאו מלאכה הוא בפ"ע ולכך דומה לעבודה אחת וראוי שיוכשר כמו בפסח וכן נמי בציצית וכה"ג באותן דבעינן לשמו יהי' ג"כ הדין כן דאם במלאכה אחת חישב שלא לשמו ולשמו יהי' כשר דהרי גם גבי ציצית סתמן לאו למצוה עומדין וכמ"ש בחדושי בילדותי ייע"ש. ואעפ"כ אתי לשמו ומפקיע ה"ה נמי באמר שלא לשמו ובציצית ג"כ לאו בכל המצות בעינן שיהי' גוף הדבר שעושין בו המצוה לשמו רק בציצית ותפילין ולא בשאר מצות יש לדמותו לפסח. מיהו צ"ע דאפשר דלא מחלקינן בין עניני' דחולין בין זבחים וכן נמי בין ציצית ותפילין שהם מילי דמצוה ובין זבחים שהם קדשים רק אמרי' כיון דפסול דשלא לשמו נוהג בכל הזבחים לכך אף בגט וציצית אינו יכול לשמו להפקיע מידו שלא לשמו ולא אמרי' דחולין הוי ענין בפ"ע וכן ציצית הוי מילי דמצוה והוא נחשב בפ"ע רק מצרפין כל התורה להדדי ולכך כיון דשלא לשמו נוהג בזבחי' לא אתי לשמו ומפקיע אף שלא בגט ולא בציצית משא"כ בפסח דפסול דלשמו הוי רק גבי' לבד וצ"ע בזה כעת ולא היה הפנאי גורם להאריך בזה: